מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו ערך בשבוע שעבר ביקור מיוחד במעונו של מרן הגר"מ שטרנבוך, ראב"ד ה'עדה החרדית' לדון על דרכי הפעולה והמחאות עם החרפת גזירת הגיוס, בגל מעצרי בני הישיבות המתרחש בימים אלו. במהלך הביקור דנו בהרחבה על המחאות ודרכי הפעולה השונים לנוכח הגזירה, ותקפו בחריפות את ראשי סיעות הציונות הדתית העושים יד אחת עם מפלגות החילונים בהתרסה ובפעילות נגד בני הישיבות.
עם תחילת הביקור פנה מרן הגר"מ שטרנבוך למרן הגר"ד לנדו ואמר לו, "עליכם מוטל אחריות העניין שעומד עכשיו על הפרק". הגר"ד לנדו השיב: "זה מוטל על כל עם ישראל. גזירת הגיוס, עושים מה שאפשר לעשות, למעשה שבני הישיבות לא יילכו לצבא, שאף אחד לא יילך לצבא, ועושים מה שיכולים בידי אדם על ידי כמה וכמה דרכים, וגם בידי שמים על ידי תפילה".
במרכז הביקור העלה הגר"ד לנדו את הסכנה מראשי השלטון שונאי התורה חובשי הכיפות הסרוגות: "יש לנו היום שונאים ורודפים גדולים ויש גם עוד סוג רודפים שהולכים עם כיפות סרוגות, מבהיל". והגר"מ שטרנבוך השיב "כמה שפחות מדברים איתם, זה יותר בריא עבורינו, וכשהם יראו שהם לא עושים אצלינו רושם כלל, ואנחנו נשארים איתנים, אז זה לא יזיק לנו".
עוד באתר:
בהמשך השיחה הרחיבו לדבר על שונאי עולם התורה, כאשר מרן הגר"ד לנדו התבטא שהרשעים עושים מה שהם רוצים, רשעים שלא יודעים כלום מיידישקייט, ולא רוצים לדעת, ונותנים הכל לערבים, ורק לבני תורה אינם נותנים. ומרן הגר"מ התבטא באותו עניין, כי אמנם השונאים שלנו רוצים שאנחנו נרגיש נרדפים מהם, אבל אנחנו צריכים להראות להם שהם לא מעניינים אותנו בכלל, ואנחנו נמשיך בדרך התורה בלא להסתכל עליהם.
בסוף הביקור ביקש הגר"מ מראש הישיבה: "תעשו את שיכולים, אנחנו צריכים לעשות מה שתלוי בנו, וההצלחה תלויה בקב"ה". ולאחר מכן הוסיף "באמת עצם הדבר שעושים מה שצריכים זה לבד ההצלחה".
לאחר מכן העלו זכרונות משותפים מתקופת לימודם בישיבת חברון לפני כשמונים שנה, ולאחר מכן נפרדו לשלום, כאשר רה"י הגר"ד לנדו ביקש גם להתברך ממרן הגר"מ שטרנבוך, ופוסק הדור בירכו בברכות לרוב, ולאחר מכן ליווה פוסק הדור את ראש הישיבה עד היציאה מפתח ביתו.
אנקדוטה מעניינת נרשמה בסוף הביקור, כאשר לפתע הרגיש ראש הישיבה כי הגר"מ מלווה אותו עד פתח הבית, וביקש מהפוסק לשוב על עקבותיו ולא לטרוח ללוותו. אך למרות זאת התעקש להמשיך ללוות את מרן ראש הישיבה עד שיצא מפתח ביתו, דבר שהביע בפני כל, את ההערכה העמוקה שרוחשים גדולי הדור זה לזה.