הם חוזרים!

רוטמן: "‏יש עוד הרבה מה לעבוד; עכשיו צריך לשמוח"

בן גביר וסמוטריץ' עדיין לא הגיבו לחתימת ההסכם; ח"כ רוטמן מנמק את עמדתו: "כעת הזמן הוא לשחוק ולרקוד"

פנחס בן זיו

י"ז בתשרי תשפ"ו, 09/10/25 08:57 עודכן: 08:58

א+

א-

יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, מתייחס הבוקר לראשונה לחתימת ההסכם עם החמאס, כשהוא מקדים את ראשי מפלגות הימין שטרם התייחסו: "בשבת נקרא בספר קהלת: ‏לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם… ‏עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. ‏כעת הזמן הוא לשחוק ולרקוד על התקווה לשחרור כל החטופים בהקדם, ולהתפלל שזה יתגשם.

‏יש הרבה גם על מה לבכות. בעיקר על הפעלת הלחץ הצבאי שהתעכבה בגלל כל מיני משא ומתן לעסקאות חלקיות ובגלל החששות. לטעמי היינו יכולים להגיע ליום הזה מהר יותר ובמחירים נמוכים יותר, אם לא היינו עוצרים לעסקאות חלקיות או מפחדים לתמרן באיזורים בהם החמאס מחזיק את החטופים.

‏אפשר גם להצטער שלא הפעלנו כבר לפני שנים את עונש המוות למחבלים, שקיים בחוק הישראלי, ובכך היינו מונעים גם חלק מהמוטיבציה לחטיפה וגם מצמצמים את הנזק הפוטנציאלי מעסקת שחרור.

‏גם התקיפה בקטאר, שלדעתי תרמה משמעותית לשינויים המהירים שהובילו לעסקה הזו (ועל זה אפשר גם לדבר ביום אחר) הייתה צריכה לקרות הרבה קודם. קטאר כ"מתווכת" לכאורה עשתה נזק אדיר לישראל ולמלחמה הזו.

‏אבל כל זה דיונים למחר. אם העסקה תצא אל הפועל בעזרת ה' ותתקיים ככתבה וכלשונה, ואם יישמר מכל משמר חופש הפעולה של ישראל לחסל כל איום על ביטחונה, מצבנו יהיה טוב יותר ממה שהיה לפני העסקה.

‏העמידה הנחושה של החיילים הגיבורים שלנו והעם הנפלא שלנו, שהיו מוכנים לצאת ברגע האמת למלחמה עד הסוף, הובילה ליום הזה של הסכמה בינלאומית לדרישות ישראל: שחרור כל החטופים, כשעזה מאבדת שטח, חמאס מנוע מהשלטון ועזה מפורזת.

‏יש עוד הרבה מה לעבוד כדי שמדינת ישראל וצה"ל באמת יידעו להגדיר לעצמם ולסביבה המסוכנת בה אנו חיים מהו ניצחון מוחלט, ישאפו אליו וגם יגיעו אליו. ‏היישום לעתיד, והתיקון של העבר, כעת בידיים שלנו. ‏אסור למצמץ ואסור לוותר לעצמנו, ובעיקר אסור להתמכר לאשליות. יש להסכם מחירים ויש לו סכנות.

‏אבל כמו שאמר קהלת, היום הוא עת לשחוק ועת לרקוד. ‏וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה", כותב רוטמן.