ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא היום דברים בטקס האזכרה הממלכתי לזכר נרצחי ה-7 באוקטובר ומלחמת התקומה, שנערך היום בהר הרצל בירושלים.
לדברי נתניהו בנאום, "לעולם לא תהיה מחילה לחיות-האדם שתקפו אותנו באכזריות מחרידה, בשבת שמחת תורה – ה-7 באוקטובר – לפני שנתיים. הם עשו זאת מתוך שנאה יוקדת ליהודים, לישראלים, אני חושב – שנאה יוקדת לבני-אנוש באשר הם. יש משהו חייתי ולא אנושי באכזריות משולחת הרסן הזאת. ואני אומר לכם, דווקא בשל היותנו בני תרבות, נשבענו לנצח: את הפראים שקמו עלינו – נשבור וננצח. הרוע האלים ביותר מאז השואה התפרץ לחיינו – אבל כוחות החיים שפרצו מאיתנו התגלו כחזקים עשרת מונים. זה דבר שאויבנו לא לקחו בחשבון. אינני יודע אם זה היה מרסן אותם. אבל היום זה מרסן אחרים. כבר למעלה מ-150 שנה, עמנו מתמודד עם האיבה חסרת-המעצורים של אנשי הדמים. דור-דור – ומבחניו. רשימת השמות של חללי הטרור שחקוקה באבן, חקוקה באבן כאן מאחוריי – רשימה זו מלמדת על המחיר הכבד שנלוה לזכותנו היסודית: להיות עם חופשי בארצנו. אפילו להיות בארצנו".
נתניהו סיפר: "לאחרונה התוודעתי לסיפורו של משה בן פורת ז"ל, תושב טבריה, שהגיע ערב שמחת תורה לעיר אופקים – כדי להיות סנדק בברית המילה של נכדו. משה היה אדם נפלא. הוא היה עובד מסור ואהוב מאוד בבית אבות בטבריה. הוא נסע לפני החג יותר מ-200 קילומטר, מטבריה לאופקים. הוא רצה להיות נוכח בשמחת בתו שילדה תאומים – בן ובת. בבוקר שמחת תורה באופקים משה התעטף בטלית, ויצא אל בית-הכנסת. אבל בתוך שניות, בפתח הבית, מחבל בן עוולה ירה בו למוות. משה לא זכה להיות בברית של נכדו, אבל השם שניתן לנכד, השם הזה אומר הכל – ישראל. עם ישראל חי".
עוד באתר:
"במהלך ביקורי האחרון בארה"ב התעקשתי על כך שסרטון הזוועות, כל הזוועת, באופקים, בשדרות, בבארי, בניר עוז, בכפר עזה ובנחל עוז – בכל מקום – התעקשתי שסרטון הזוועה הזה מיום הטבח יהיה נגיש למנהיגי העולם ולציבור הרחב בחוץ-לארץ. משפחות יקרות, לנוכח החושך המוסרי של אויבינו – אנו נחושים להבטיח את ניצחון האור. גם בשעות הקשות ביותר של ה-7 באוקטובר קמו לנו גיבורים וגיבורות שלא עמדו מנגד: חיילים וחיילות; שוטרים ושוטרות; אנשי ונשות זרועות הביטחון; חברי כיתות הכוננות; צוותי הכבאות, ההצלה והרפואה; וגם איתם המוני-המוני אזרחים שהתייצבו בגבורה עילאית, פנים-אל-פנים אל מול הרוע. הם חיסלו מחבלים, הם הצילו חיים, הם הושיטו יד לפצועים".
"מאז יומה הראשון של המלחמה אנחנו מהדקים את אחיזתנו בחרב-המגן – היא חרב דוד. מתקפת שמחת תורה הייתה הפתיח לניסיון חיסולה של ישראל על ידי איראן ושלוחות הטרור שלה. גדענו את זרועות המוות הללו, גדענו אותן אחת לאחת. פגענו בראש הנחש – איראן עצמה – שהקימה מפעלים לפיתוח נשק גרעיני ובליסטי, שמכוון להשמיד את מדינתו. באנו חשבון עם אדריכלי הטבח בעוטף עזה – רבי-המרצחים, שירדו שאולה באש כוחותינו. נפרענו מעשרות אלפי מחבלים – כאלה שהשתתפו בפשיטה, ואחרים שלחמו נגדנו. לאחרונה חיסלנו את המחבל שהתגאה באוזני אביו – בשיחה מקיבוץ מפלסים – שהוא הרג במו ידיו עשרה יהודים. כך גם חיסלנו את המחבל שהרג את גיבור ישראל – לוחם הימ"מ, ארנון זמורה ז"ל – שנפל ב'מבצע ארנון' לשחרור ארבעה מחטופינו".
"המאבק שלנו בטרור יימשך במלוא העוצמה. לא ניתן לרוע להרים ראש. נגבה את מלוא המחיר מכל מי שפוגע בנו. בד בבד נמשיך לבנות את מדינתנו בתנופה עצומה. מי ששוגה באשליות שהוא יעקור אותנו ממולדתנו, יגלה שוב את עוצמת נחישותנו להוסיף חיים, להעמיק שורשים, להבטיח את בניין ארצנו לדורי דורות".
"לצד חללי הטרור במתקפת ה-7 באוקטובר, אנו זוכרים את האובדן הנורא של כל פעולות האיבה בתקופת המלחמה; ובכלל זה קורבנות הטילים, ששיגרה איראן אל ערי ישראל בימי מבצע 'עם כלביא'. בחודש שעבר, בפיגוע הנתעב כאן בירושלים, בצומת רמות, איבדנו שישה אנשים יקרים. ביניהם – תלמיד-חכם צעיר, אלטר ישראל מצנר ז"ל. לפני שבוע ילדה אשתו של ישראל – תמי – את ילדם הרביעי. ברית המילה מתקיימת עכשיו, ממש ברגעים אלה, בסימן "בדמייך חיי": דם האסון שפקד את משפחת מצנר, ודם הברית. "בדמייך חיי". כל נפגעי פעולות האיבה חיים בקרבנו. למענם ניאחז ביתר עוצמה במולדתנו. אנחנו שייכים לאדמה הזאת, והיא שייכת לנו. שנתיים לאחר טבח שמחת תורה יש לנו משימה לאומית הכרחית – לשקם את יישובי עוטף עזה כחבל תקומה פורח. אנחנו משקיעים בכך סכומי-עתק – ואנחנו רואים כבר את התוצאות: למעלה מ-90% מהתושבים חזרו לרוב היישובים שנפגעו. אבל איננו מסתפקים בכך. נביא לשם משפחות חדשות, נשבור שיאי-צמיחה, נגשים את הייעוד התנ"כי מספר נחמיה – "ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה".
