חנוכה – אור של מסירות נפש, לא של נוחות

חנוכה הוא חג של אור, אך לא אור של שקט, נוחות או מהלך טבעי. זהו אור שנולד מתוך חושך, מתוך חולשה, מתוך מציאות שאין בה לכאורה שום סיכוי. לכן חז״ל לא תקנו בחנוכה משתה ושמחה, אלא דווקא הדלקת נרות. חנוכה איננו חג של גוף שנח – אלא של נשמה שנלחמת. לא חג של ניצחון צבאי גרידא, אלא של מסירות נפש: של אנשים שלא שאלו מה יש בידם, אלא מה דורשת מהם האמת. החשמונאים לא היו רבים, לא חזקים ולא מוכנים – אבל הם היו נאמנים. ומתוך הנאמנות הזו התגלו כוחות שמעבר לטבע.

האור של חנוכה מלמד סוד גדול: כוחות אמיתיים אינם מתגלים כשנוח, אלא כאשר אדם הולך צעד אחד מעבר למה שהוא חושב שהוא מסוגל. נר חנוכה קטן וחלש לכאורה – אך דווקא הוא דוחה הרבה מן החושך. לא בכוח של עוצמה, אלא בכוח של אמת. כך גם האדם: יש רגעים שבהם נדמה שנגמר הכוח ואין סיכוי, ובדיוק שם מתגלה אור פנימי, שקט ועיקש – אור של מסירות נפש, של הליכה נגד הזרם. זהו אור שאינו שואל “האם זה נוח”, אלא “האם זה נכון”.

חז״ל מצביעים על כך שמלכות יוון ושבט לוי עומדים זה מול זה כמהות והיפוך. שבט לוי – כפי שמבאר הרמב״ם – הובדל ממהלכי הטבע, אינו חי על פי חשבונות העולם, ואינו משועבד לסיבה ותוצאה. תפקידו להורות דרך ה', ללמד תורה, ולחיות חיים שמעל החשבון הטבעי. לעומתו, מלכות יוון ייצגה תפיסת עולם של חומר בלבד: אמונה מוחלטת במה שנראה, נמדד ומורגש. הרמב״ן כותב שיוון כפרה בכל דבר שאינו מוחשי, וראתה בהיגיון האנושי את שיא האמת. זו הייתה מהות הגלות – ניסיון לנתק את ישראל מעולם הרוח ולשעבד אותם לעולם החומר.

עוד באתר:

אחרי האסון הלילה

מצבו של הילד שחולץ מדירה בוערת בפתח תקווה אנוש

פנחס בן זיו

"איפה החמלה שלך?"

מאמינים שהפצ"רית במצוקה נפשית? צפו בעימות הסוער

נתי שולמן

לצפייה מלאה

כעת במלחינים 4: אביו של הזמר המפורסם מפתיע באולפן

המלחינים

אסון בירושלים

שייח ג'ראח: בן 50 קפא למוות בשלולית ברחוב

אבי יעקב

מכאן עומק המאבק: היוונים לא ביקשו רק לבטל מצוות, אלא לעקור את עצם האפשרות למסירות נפש. לכן גזרו דווקא על שבת, חודש ומילה – מצוות שאינן משלוש החמורות – כדי לבחון האם יהודי מוכן למות רק משום שהוא יהודי. ובשעת השמד, פוסק הרמב״ם, אפילו על מנהג קטן חייבים למסור את הנפש. הניצחון בחנוכה לא היה על הגוף – אלא על הנשמה. אילו היו מתקנים סעודה, היה משתמע שאנו שמחים שהגוף ניצל; אך האמת הפוכה: עם ישראל היה מוכן למסור את הגוף, ובלבד להישאר נאמן לאמת. לכן חנוכה הוא חג של הלל והודאה, של פרסום הנס – לא של אכילה ושתייה.

מתוך כך מובנת גם הנהגת החשמונאים. הם לא “גנבו” את המלוכה, אלא קיבלו אותה מתוך מסירות נפש על כלל ישראל, כפי שעולה מדברי הרמב״ם, הנביאים ודברי חז״ל. כל זמן שהמלכות נבעה ממסירות נפש – הייתה לה זכות קיום. וכאשר ניטלה ממנה הרוח הזו, החלה נפילתה. המסר לדורות ברור: מלכות, הנהגה וכוח – אינם נמדדים בכוח הזרוע, אלא בנכונות לשאת את עול האומה ולמסור את הנפש למענה.

וזה עומק חנוכה לדורות: לא חג של נוחות, אלא של אמת. לא חג של גוף, אלא של נשמה. אור שמזכיר לנו שכאשר אדם מוכן לוותר על עולם החומר למען הרוח – שום חושך אינו יכול לכבות את האור.