איפה 'המהפכה' של ש"ס? • גואל ועקנין

  בשבוע שעבר קיימה תנועת ש"ס את כנס הבחירות המרכזי שלה באצטדיון 'יד אליהו' בתל אביב. כמו עוד מחבריי העיתונאים גם אני הייתי שם ובדיוק כמו שאר העיתונאים החרדים שהיו שם ובניגוד גמור לאלו מהמדיה הכללית שבאו לשמוע משפט כלשהו או נפילה לשונית כזו או אחרת מאחד הנואמים החשובים – אני ושכמותי באנו גם לראות מפגן כח של מפלגה חרדית עם היסטוריה מפוארת בכל הקשור לעשייה למען עולם התורה והשכבות החלשות.

מערכת הבחירות הזו תיזכר יותר מכל בכמות הסרטונים שרצו ברשת ובקבוצות הוואטסאפ. ימים ספורים לפני הכינוס הגיע אלי סרטון בו נראים אלי ישי ודרעי יושבים יחד, די קרובים זה לזה כאשר שניהם עדיין עם זקן שחור, שחור מאוד, מה שאומר שהסרטון הוא לפחות בן 12 או 13 שנים.

מדובר בימי אחת ממערכות הבחירות הראשונות בהן כבר עמד אלי ישי בראשות ש"ס וזה נראה שהוא מבקש שאריה יודיע בפומבי על תמיכתו בש"ס כדי לגרום להמוני אוהדיו שזה לא מזמן הביאו למפלגה בראשה עמד דרעי – שבעה עשר מנדטים – לחזור ולהצביע שוב עבור תנועת ש"ס.

בסרטון נראה ונשמע אלי כשהוא מרעיף שבחים על אריה באשר לעשייה שלו למען ש"ס ואז הוא מוסיף ואומר: "הרי מה עשית כל החיים, חוללת מהפכה, הקמת את עולם התורה, בנית את עולם התורה, בנית תלמודי תורה, מוסדות תורה וחוללת מהפכה" ואז ממשיך אלי ואומר: "השונאים שלנו רוצים להרוס חלילה וחס את המהפכה הגדולה והיפה שעשית".

האמת גם כשראיתי את הסרטון לא באמת הבנתי על מה ולמה המילה 'מהפכה' חזרה על עצמה כמה וכמה פעמים. כל מי שהיה חי באותם ימים ראה את השינוי הגדול ברחבי הארץ כשקמו להם תלמודי תורה ספרדיים אבל מכאן ועד מהפכה המרחק הוא גדול.

אבל הכל הסתדר לי במהלך הדקות בהן עשה נשיא מועצת חכמי התורה מרן ראש הישיבה הרב שלום כהן שליט"א את דרכו מהכניסה לאולם באירוע של התנועה ב'יד אליהו' ועד ההגעה למקומו. כמי שהיה בכנסי הבחירות של תנועת ש"ס ובמעמדים השונים במהלך החגים לפני למעלה משבע עשרה שנה אני זוכר את הימים בהם היו יושבים בכנסים הללו בעיקר בעלי תשובה מכל רחבי הארץ, פירות העמל של הרב ראובן אלבז שכיתת את רגליו מעיר לעיר בפשיטות המפורסמות שלאחריהם היה גל אדיר של חזרה בתשובה והם היו רוב מנין ובנין של באי הכינוסים, אבל הפעם מה שתפס את תשומת ליבי אפילו יותר מהכניסה המחשמלת של אריה דרעי לאולם זו העובדה שאת היציעים ממלאים אלפי בני תורה, אברכים ובני הישיבות הקדושות מכל הגילאים שהם למעשה מספרים את סיפורה של המהפכה אותה חולל דרעי ושעליה דיבר אלי ישי בשיחה איתו כשאמר ששונאינו רוצים להרוס חלילה.

חבל שמשה גפני לא היה שם באולם, אין לי ספק שאם הוא היה רואה את מה שאני ראיתי הייתה נחסכת לו המון עגמת נפש בגלל פליטת הפה המיותרת שעליה נאלץ להתנצל.

  הליכוד הולך וצונח בסקרים האחרונים. יצחק הרצוג המכונה בוז'י נושף בעורפו של נתניהו המכונה ביבי. אם לפני שלושה חודשים אי מי מאנשי התקשורת היה מסתכן בהערכה שיום יבוא והמחנה הציוני יעבור בכמה מנדטים את הליכוד הוא היה נשלח להסתכלות ואולי אף גרוע מכך.

הרצוג לא הפך את עורו והכריזמה ממנו והלאה. בוז'י היה וישאר הילד הטוב של הפוליטיקה הישראלית ויהיו כאלו שאף יתעקשו לומר ילד הכאפות של הפוליטיקה אבל מסתבר שבמקרה שלו כשהוא מוצב ללא קריירה פוליטית או צבאית מפוארת ראובן אדלר שווה את משקלו בזהב.

אין סוף מלחמות ומאבקים פנימיים ידעה מפלגת העבודה במהלך הקמפיין הנוכחי. מריבות מתוקשרות של ראשי הקמפיין עם מנהלי המטה המרכזי ועימותים בלתי פוסקים של הפרסומאים השונים מול פעילי השטח אבל הכל נגמר ברגע שהגיע אדלר. האיש מכיר את נתניהו (האיש והמשפחה) כמו את כף ידו והוא ידע שהיחיד שיכול לחסל את נתניהו זה נתניהו (האיש והמשפחה). ההימור אכן הצליח, נתניהו שמיקד את קמפיין המפלגה אך ורק בעצמו ואף מידר את שרי המפלגה וחברי הכנסת ממטה הבחירות יצר מצב נוח בקרב אלו המעוניינים בהפלתו וכפועל יוצא הוא מיקד אליו את כל האש.

נתניהו מסיבותיו הוא – החליט שאל להם לאזרחי ישראל לשמוע על הישגיו של ישראל כץ במשרד התחבורה, הוא גם ויתר על הזכות של אזרחי ישראל לשמוע על מעשיו של גלעד ארדן במשרד התקשורת.

באופן בלתי ברור הוא גם ויתר על העשייה של משה יעלון במשרד הביטחון אבל הקפיד שהוא ואפסו יופיע על כל סרטון תעמולה ובכל תשדיר. למה? ככה!

ככה זה אצל נתניהו, הכישלונות והמחדלים שלו הם בכלל לא שלו, הם של אהוד אולמרט אבל ההצלחות של שרי מפלגתו הם בכלל נכס צאן ברזל שלו כי הם הרי הפראיירים שמונו כדי לעבוד עבורו ולנכס לו כל הצלחה שלא תהיה.

אם עד היום הליכודניקים הבינו שביבי הוא למעשה הבעיה שלהם בגלל שלל סיבות הקשורות למבנה האישיות שלו, כיום הם כבר מדברים על כך ומציפים את הבעיה גם באוזני העיתונאים. אף אדם לא אוהב לראות מישהו אחר לוקח קרדיט על העשייה שלו, זה נכון אצל כל אדם מן הישוב, זה נכון שבעתיים אצל פוליטיקאים.

ההתנהלות הזו של נתניהו בתוספת יכולת הבגידה שלו בשותפיו הפוליטיים שיחקו לידיו של האסטרטג ראובן אדלר שעט על נתניהו כמו נמר רעב ומיקד בו את כל הקמפיין הנגטיבי כאשר מידי שבוע הוא מוריד ממנו מנדט נוסף. לא ניתן לדעת בשלב זה מי יהיה זה שירכיב את הממשלה ולו מהסיבה שכל האופציות על השולחן אבל דבר אחד ברור כבר עכשיו, בסוגיות הגרעין האיראני, הסכסוך עם הפלסטינים, המצב החברתי והמתיחות מול האמריקאים רק ביבי הוא הבעיה.

מתחילת מערכת הבחירות שבמידה מסויימת נפלה על משה כחלון בהפתעה הוא מפמפם לאזרחי ישראל על הישגיו בחיים הפוליטיים כאשר ההישג בו הוא מתפאר ללא הפסקה זה הרפורמה בסלולר. מדובר באותה רפורמה שאכן עצרה את גביית הכספים המטורפת מצד חברות הסלולר כאשר לכל תוכנית שהוצעה היו סעיפים ותתי סעיפים שתמיד גרמו ללקוח לשלם הרבה יותר ממה שחשב והבין בזמן השיחה עם נציג שרות.

את דרכו הפוליטית בכנסת החל כחלון בשנת 2003 כאשר נבחר לכנסת השש עשרה, בכנסת הוא שהה עד שנת 2012 שאז הוא החליט לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת התשע עשרה.

זה עצוב ומגוחך גם יחד לחשוב שאדם שהיה במערכת הפוליטית תשע שנים – מתפאר אך ורק  ברפורמה אחת בלבד בו בזמן שלא הוא יזם אותה ולא הוא זה שהגה את הרעיון החשוב הזה.

הגיע הזמן לומר את האמת, את הרפורמה בסלולר יזם וכבר החל ליישם בשטח קודמו בתפקיד אריאל אטיאס מש"ס – שעדיין לא אמר את המילה האחרונה – ושמיד עם כניסתו לתפקיד שר התקשורת הבין את הבעייתיות שיש בתשלומים חסרי הפרופורציה אותם נדרשים לשלם אזרחי ישראל לחברות הסלולר השונות בו בזמן שברוב מדינות העולם כבר קיימת תוכנית שיחות ללא הגבלה במחיר קבוע מראש וללא טריקים או שטיקים.

משה כחלון שימש גם כשר הרווחה אך הפלא ופלא, האיש שמתיימר להיות חברתי או משהו בסגנון לא חתום על אף תוכנית חברתית במשרד הרווחה ואפילו חותם קטן הוא לא השאיר במקום בו ניתן להיות הכי חברתי שרק אפשר. עובדים רבים במשרד הרווחה אפילו לא זוכרים את כחלון בתקופה הזו וחלקם בכלל לא הרגיש כשהוא החליף את הרצוג בתפקיד שר הרווחה.

לאחר אין סוף אכזבות מכל מפלגות האווירה הצצות להן לפני כל מערכת בחירות כפטריות אחר הגשם הגיע הזמן שאפילו כחלון יבין שאמנם אנחנו ישראלים אבל לא מטומטמים והמספרים שהוא מקבל בסקרים בניגוד למה שקרה בעבר עם מפלגות קדימה ויש עתיד זה רק בגלל שנמאס לאזרחים לתת הזדמנות שניה על חשבונם לכל דורש עבודה.