המזרחן מסביר

איראן רותחת מבפנים: “זה לא טילים – זו הכלכלה”

הזעם העממי באיראן מתפשט, המשטר מאבד שליטה – והעולם הערבי נבהל מההכרה הישראלית בסומלילנד | מי מפחד להתפרק?

בצלאל קאהן

י' בטבת תשפ"ו, 30/12/25 09:29

א+

א-

שלט אנטי ישראלי באיראן | מתוך חשבון ה-X של רועי קייס, כאן

בראיון ל'מהדורת הבוקר' בהגשת בצלאל קאהן ב'קול חי', התייחס ד"ר אדי כהן, מזרחן וחוקר המזרח התיכון, לשורת התפתחויות אזוריות דרמטיות – ובראשן גל ההפגנות המתרחב באיראן, המשמעות האזורית של ההכרה הישראלית בסומלילנד, והמצב הרגיש בזירות לבנון וסוריה.

לדבריו, בימים האחרונים נרשמות הפגנות נרחבות ברחבי איראן, לא רק בטהרן אלא גם בערים מרכזיות ובהן המדאן ותבריז. כהן הדגיש כי מדובר בתופעה רחבה החוצה אזורים רבים במדינה. “מה שהקריס את ברית המועצות זה לא טילים ולא מצור – זה הכלכלה”, אמר, והסביר כי גם באיראן הזעם מגיע “מלמטה”. לדבריו, הריאל האיראני איבד כ־50% מערכו בשנה האחרונה, משכורות של מרצים באוניברסיטאות עומדות על כ־100 דולר בחודש בלבד, והיוקר הגובר יוצר תסכול עמוק בקרב הציבור.

כהן ציין כי למרות ניסיונות השלטון לחסום תקשורת, הציבור האיראני נחשף למידע. “אנחנו לא בשנות ה־60”, אמר. “יש אינטרנט, VPN, וואטסאפ וטלגרם. אין איראני שאין לו מישהו מחו״ל – הם יודעים הכול”. לדבריו, הזעם הוא ספונטני ועממי, ונובע מהבנה רחבה שהממשלה מושחתת ומעבירה כספים לחיזבאללה ולארגוני טרור נוספים, במקום לרווחת האזרחים.

באשר להתנהלות המשטר, כהן ציין כי בשלב זה ניכרת דווקא מידה של סבלנות מצד השלטון. לדבריו, לא ידוע על מספרים גדולים של הרוגים או פצועים, ובחלק מהמקרים נראו דווקא מפגינים שתוקפים אנשי דת. “בזמנים אחרים היית רואה ביום כזה עשרות הרוגים”, אמר. עם זאת, הוא ציין כי המשטר ממשיך להאשים את ישראל וארצות הברית בהובלת המחאה – דפוס קבוע של דה־לגיטימציה למפגינים.

לשאלת החשש בישראל מפני ניסיון איראני להסיט את תשומת הלב באמצעות מתקפה חיצונית, השיב כהן כי אמנם יש היגיון בתרחיש כזה, אך להערכתו הסבירות לכך כעת נמוכה. לדבריו, הציבור האיראני ראה שהמשטר אינו חזק כפי שתיאר לעצמו, במיוחד לאחר פעולות ישראל והתמיכה האמריקנית. כהן הזכיר כי מבצע “עם כלביא” של ישראל לפני כחצי שנה החריף משמעותית את המשבר הכלכלי והמורלי באיראן.

בהמשך הראיון התייחס כהן להכרה הישראלית בסומלילנד. לדבריו, אף שמדובר בישות שאינה מוכרת כמדינה על פי המשפט הבינלאומי, היא קיימת בפועל מאז שנות ה־60. כהן הסביר כי ההתנגדות החריפה בעולם הערבי נובעת בעיקר מהעובדה שישראל היא זו שהכירה בה. “אם מדינה אחרת, כמו גרמניה או אוסטריה, הייתה עושה זאת – לא היה כל הרעש הזה”, אמר.

לדבריו, טורקיה ומצרים היו הראשונות להתנגד להכרה, ובהמשך הצטרפו סעודיה ומדינות ערב נוספות, עד כדי כינוס פסגת חירום של הליגה הערבית. כהן ציין כי החשש המרכזי הוא מתקדים של פירוק מדינות, בדומה לחשש מהקמת מדינה כורדית, וכן מהעוצמה הישראלית. “החשש הוא מהמוסד, מצה״ל ומחיל האוויר”, אמר.

לסיום, התייחס כהן למצב בלבנון ובסוריה. לדבריו, בלבנון הממשל אינו מעוניין להתעמת עם חיזבאללה וממתין שישראל “תעשה את העבודה”. בסוריה, כך אמר, המשטר חלש ושברירי, מיעוטים סובלים, והדרוזים, העלווים והכורדים מהססים לגבי עתידם תחת השלטון הנוכחי.

האזינו לראיון המלא מתוך 'מהדורת הבוקר' בהגשת בצלאל קאהן ב'קול חי':