כשהכאב סוגר את האוזניים והכוח מקשיח את הלב

בפרשת וארא כתוב אחרי שהקב"ה אומר למשה רבנו – ללכת לדבר עם פרעה מלך מצרים,  "וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ואיך ישמעני פרעה".

ופירש רש"י אם בנ"י שהם רוצים להשתחרר הם לא ישמעו אליי, איך יישמע אליי פרעה מלך מצרים.

הם מרוויחים מבשורת הגאולה, ובכל אופן… הם לא יכולים לשמוע…איך יישמע אליי פרעה מלך מצרים שכל הגאולה הזו היא לרעתו…

אומרים בעלי המסור – פרעה היה עסוק בעצמו במלוכה שלו ישראל היו עסוקים בהישרדות שלהם

מי שעסוק בהישרדות שלו – קשה לו לשמוע בשורות טובות, הוא לא מאמין שהוא יכול להרוויח…הוא בכאב שלו

ומי שעסוק בפולחן שלו גם הוא קשה לו לשמוע בשורות רעות, פרעה עסוק בעצמו בגדולה בעוצמה ובכח שלו בעיני עצמו…ובעיני המצרים. ולכן אם בנ"י שהם במצוקה וקשה להם לשמוע בשורה חדשה ומעודדת

פרעה שהוא עסוק בטוב בנרסיקיסזים שלו בשליטה שלו במלוכה שלו….אחת כמה וכמה שהוא לא פתוח לשמוע בשורות רעות שאולי הוא יאבד את המלוכה אם הוא לא ישחרר את בנ"י.

עוד פירוש, מצינו בתחילת השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים כבר טען משה טענה  -שהוא כבד פה וכבד הוא אמר לא איש דברים אנוכי, ובכל אופן אמר לו הקב"ה שילך לגאול את בנ"י. אומר הקב"ה מי ייתן לאילם לדבר או לחרש לשמוע, הלא אנוכי השם.  לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר…

וזה היה בפרק ו…וגם לפני כן בפרק ד שאל משה רבנו, למה ללכת לגאול את בנ"י הרי אם בנ"י לא יקשיבו גם פרעה לא יקשיב, הרי כבר נאמר לפני כן    אמר משה רבנו שהוא כבד פה וכבד לשון ואמר לו הקב"ה שהוא יהיה עם הפה שלו.

רש"י מסביר כך – משה רבנו אמר – איך פרעה יקשיב לי, והרי אם בנ"י לא יקשיבו לי איך פרעה יקשיב לי

ואח"כ אמר משה רבנו – אני כבד פה…איך אוכל לדבר?

רש"י מסביר שבהתחלה אמר מרע"ה איך אני יכול לגשת לדבר עם פרעה, הוא אמר ק"ו ואח"כ התורה מספרת על הייחוס של משה ואהרן, ואז שוב חוזרים לדבר מה שאמר משה רבנו, שהוא כבד פה וכבד לשון, ומילא לא יקשיבו לו בנ"י וגם לא פרעה, ואז אומר הקב"ה  – תלכו לדבר – אתה משה רבנו ואהרן – ואני אקשה את לב פרעה.

אומר החת"ס כאן חידש משה רבנו את המידה של ק"ו, שזה דרך מדרכי לימוד התורה, משה רבנו לא ביקש שוב להזכיר, איך ניגאל…כי על זה כבר יש לו תשובה, נאמר לו שהקב"ה יהיה אתו (בפרק ד) אלא כאן נאמר משהו אחר

כאן הוא חידש את מידת ק"ו, וכמו שמצינו שהקב"ה חוזר על מה שעם ישראל לומדים תורה

כמו שכתוב במדרש ילקוט שמעוני ריש פ' חוקת 'הקב"ה אומר אלעזר בני כך הוא אומר'

וכן תורה לא בשמים אלא גדולי ישראל הם קובעים את ההלכה ואת הדין.

שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל  (בשמים) אמר להם לא בשמים היא  אמרו לו לשמואל שאל אמר להם אלה המצות   = שאין הנביא רשאי לחדש דבר … אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו  וכן מצינו בתנורו של עכנאי רבי אליעזר הביא ראיות שהלכה כמותו, ובכל אופן לא קבלו את שאמר כי תורה לא בשמים

ולפי זה אומר החת"ס רעיון יפה מאד

אומרת הגמ' במס' שבת שלושה דברים עשה מרע"ה מדעתו – והסכים הקב"ה

הוסיף יום אחד לפני מ"ת

פירש מן האשה אחרי מ"ת

ושבר את הלוחות אחרי חטא העגל

 

למה שבר מרע"ה את הלוחות? בגלל שהוא אמר – ק"ו אם לגבי קורבן פסח כתוב מי שהוא בן נכר לא יאכל קורבן פסח, התורה כולה – וכולה מומרים בוודאי לא מגיע להם הלוחות.

ולמה שבר את הלוחות, למה לא גנז אותם? התשובה היא (כוזרי) בנ"י נפלו למדריגה שהם מחפשים נעבד מורגש הם רוצים לעבוד את השם אבל הם מחפשים פולחן, פולחן של חומר או של אדם…הם מחפשים משהו מוחשי…

הם מחפשים להעריץ משהו או מישהו…ולכן הם לקחו את העגל  – והם כ"כ שמחו הם הפכו אותו למקור של ישועה והצלה, טבע האדם שהוא חומרי והוא רוצה את המורגש את המוחשי…ולכן אנשים במהלך הדורות היו מאמינים לכל מיני משיחי שקר, כי זה נתן להם תחושה של משהו עליון נעלה – אבל הוא מורגש הוא מוחשי הוא לפנינו

כך בני אדם העדיפו את המורגש השקרי ולא את האמת בגלל שהיא מופשטת…

מה עושים …איך מתקדמים לכן הם מצאו את העגל…אמר מרע"ה מה יעזור לתת להם לוחות הם לא יתייחסו לתוכן הם יהפכו את הלוחות לעוד ע"ז מעין חשיבה שאומרת – זה קדוש ושם דבר אחר לא

רק ליד הלוחות צריכים לשמור מצוות רק ליד הלוחות יהיה אפשר להתפלל…ובסוף הם עוד יתפללו ללוחות בעצמן

כמו שאנשים הולכים לקברי צדיקים ומבקשים מהצדיק שיושיע אותם

אך זה אסור – זה מקום קדוש ושם מתפללים להקב"ה בגלל שזה מקום קדוש

בזכות הצדיק

או שהצדיק יעורר רחמים אך לא יותר מכך…אנשים רבים מתלבלבים וממש פונים לצדיק שיושיע אותם…

וזה לא נכון.

משה רבנו שבר את הלוחות, הוא אמר שהוא חושש שמא הם יהפכו את הלוחות  – לערך בפני עצמו!

בכל אופן למדנו שמרע"ה עשה ק"ו ואמר – אם מומר לא יכול לאכול קורבן פסח מי שהוא מומר לכל התורה איך יקבל את כל התורה… לכן שבר את הלוחות  – מרע"ה עשה ק"ו.

 

שואלים התוס' איך אנו אומרים שמרע"ה עשה ק"ו מדעתו….זה לא מדעתו! אלא זה בגלל האמת!

זו האמת – לעשות ק"ו! זו דרכה של תורה, התורה אומרת לעשות ק"ו!

איך הוא שבר את הלוחות…איך אומרים שהוא עשה כן מדעתו?

מרע"ה חידש את הק"ו ולכן אחרי שהוא מדעתו אמר ק"ו אם בנ"י לא יקשיבו לי איך יקשיב לי פרעה, הוא אמר את זה 'לפני השם', הקב"ה קיבל את הק"ו.

דרש מרע"ה את הק"ו  'הן בני ישראל לא שמעו אלי' – ואז המשיך גם לשבור את הלוחות גם בגלל הק"ו.

 

למה זה כ"כ חשוב שמרע"ה מחדש את הק"ו? מה הרעיון בזה?

התשובה היא – שבמתיבתא דרקיע – שיאמרו כך – כדי למנוע קטרוג על עמ"י, איך יימנע הקטרוג ע"י שבשמים יאמרו

באמת מדוע בנ"י לא שומעים למרע"ה למה הם לא לגמרי מאמינים…בגלל שהם בקוצר רוח ובגלל העבודה הקשה

הם במצב לא נעים, הם במצב קשה הם במצב  רוחני ורגשי קשה לכן הם לא מקשיבים, אבל אם פרעה יקשיב…

פרעה הוא לא במצב של סבל, הוא לא באיום פרעה פשוט יכול להקשיב…ואם הוא יקשיב, זו תהיה בעיה חמורה, בגלל שאם בנ"י לא מקשיבים אפילו שרוצים לעזור להם לסייע להם בכל אופן הם לא מקשיבים, ופרעה כן יקשיב

זה יהיה קטרוג עצום נגד בנ"י…וכמו שיונה הנביא לא רצה  להוכיח את אנשי נינוה ולכן הוא ברח תרשישה… מדוע?

כי הוא חשש אם הם יקשיבו לו, מה זה אומר על בנ"י, שהגוים מקשיבים ובנ"י לא! זה יהיה קטרוג  לרעה על עמ"י.

לכן סירב יונה ללכת…לא לקטרג על עמ"י.

כן משה רבנו חשש שמא פרעה יקשיב, אם הוא יקשיב זו בעיה, בגלל שזה יקטרג על עמ"י איך פרעה מקשיב ועמ"י לא! לא אמר משה רבנו ק"ו ואם הוא אמר ק"ו כך נקבע בשמים – תורה לא בשמים – הקב"ה מתייחס לתורה שבארץ, מתייחס לצדיקים, הצדיק גוזר והקב"ה מקיים, פה זה הצדיק לומד והקב"ה מתייחס ללימוד של הצדיק ולכן פרעה לא הקשיב! (מקורות, ליקוטי חבר בן חיים פרשת וארא בשם החת'ס, שפתי צדיקים דינאוויץ פרשה זו, ישמח משה פרשת בא, על הפסוק בא אל פרעה)

אומר המדרש (ב"ר א א ) התורה היתה כלי אומנתו של הקב"ה – המלך בונה פלטין – הוא נעזר באומן… איך לעשות את החדרים את המבנים את כל המערכת, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם.

והקב"ה הסתכל בתורה וכך ברא את העולם, אך אחרי שהתורה ניתנה לעם ישראל הקב"ה מסתכל בתורה, תורה שמתחדשת מחידושי התורה של עם ישראל על ידי התורה הקב"ה ברא את העולם

ובזכות התורה באמצעות התורה הנלמדת על ידי ת"ח התורה ממשיכה לקיים את העולם.

 

ואומר השם משמואל בפרשת וירא (שנת תרע"ב) בשם האבני נזר העולם נברא על ידי אותיות התורה

נס שהוא למעלה מדרכי הטבע הוא מעין 'עקירת אותיות התורה' שהרי עולם הטבע הוא מתוכנן מסודר ומאורגן על ידי הקב"ה – הטבע הוא נברא על ידי אותיות התורה.

יש את התורה שניתנה משמים

ויש את אותיות התורה שבאמצעותם נברא העולם

הטבע הוא שעם הנסים הגדולים שעשה מרע"ה היה פרעה צריך להקשיב להיכנע ולשחרר את בנ"י…

אבל אחרי שמרע"ה אמר את הק"ו הוא שיכנע גם במתיבתא דרקיע שיקבלו את הדברים, גם בשמים התייחסו למה שאמר מרע"ה

ולכן הקב"ה הקשה את לב פרעה…'ואני אקשה את לב פרעה והרביתי אותותי ומופתי בארץ מצרים'

מאחר שהרשיע והתריס הרבה הוא הרבה לעשות חטאים חטא שוב ושוב  -לכן נעשה ליבו כבד

פרעה הכביד את ליבו בהתחלה אח"כ הקב"ה מכביד את ליבו של פרעה כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותום

האדם מתרגל לדרך חיים שהוא בחר בה

האדם מתרגל לדרך החיים שהוא בחר – עד שהיא נעשית ה"אני" שלו.

בהתחלה זו בחירה. אחר כך זו הרגל. ולבסוף – זהות.

כאשר אדם מקבל החלטות חוזרות באותו כיוון – למשל: להיות רופא , מטפל, עו"ד, או להיפך – לוותר, לדחות, לרצות אחרים – המוח יוצר מסלולים עצביים קבועים. כל פעולה שחוזרת על עצמה נחווית כ"בטוחה", מוכרת, צפויה. והמוח אוהב צפוי. הוא חוסך אנרגיה.

לאט לאט, גם אם הדרך לא טובה – היא נעשית אזור הנוחות.

ואז קורה דבר עמוק: האדם כבר לא רק "נוהג כך –" הוא מרגיש: ככה אני.
זה מסביר למה: אדם שנבחר בחיים של ריצוי – מרגיש אשמה כששם גבול. אדם שבחר בביקורת – מרגיש מוזר כשהוא מפרגן. אדם שבחר בעשייה יתרה – מרגיש ריק כשהוא נח. אדם שבחר בהסתגרות – מפחד מקשר.

לא בגלל שזו האמת שלו – אלא בגלל שזו הזהות שנבנתה סביב ההרגלים.
עוד נקודה עמוקה: הזהות נותנת תחושת יציבות. גם אם היא כואבת. שינוי זה לא רק שינוי התנהגות – זה פירוק זהות ישנה. ולכן שינוי מרגיש מאיים:   "אם אני לא זה – אז מי אני"

מכאן נובע כוחו של תהליך פנימי: לא להילחם בהרגלים בכוח, אלא ליצור זהות חדשה בהדרגה.

לא: "אני חייב להשתנות" אלא": אני מתחיל להכיר מי עוד אני יכול להיות. "

וכשזהות חדשה נוצרת – ההרגלים החדשים כבר מרגישים טבעיים. זו הסיבה שצמיחה אמיתית אינה מאבק – אלא התרחבות של העצמי.

האדם מתרגל לדרך חיים שבחר – האדם מתרגל לדרך החיים שהוא בחר – עד שהיא נעשית ה"אני" שלו  בהתחלה זו בחירה. אחר כך זו הרגל. ולבסוף – זהות.

לכן פרעה 'אשם' בבחירות שלו. הוא הקשה את ליבו מעצמו אח"כ הקב"ה המשיך להקשות את ליבו

ואם כן הסדר הוא כך – בפרק ד משה רבנו מסביר שהוא לא יכול לדבר עם פרעה כי פרעה לא יקשיב

אח"כ יש תיאור הייחוס המשפחתי אצל מרע"ה

אח"כ שוב פעם אומר מרע"ה איך יישמע אלי פרעה ואני כבד פה ואומר רש"י זה חוזר לק"ו שאמר בפרק ד

כלומר זה המשך אותו שיח… ומיד אחרי הק"ו שעשה מרע"ה מגיע מה שהקב"ה אומר שהוא יקשה את ליבו של פרעה. ועל פי הדברים עד כה, מדוע מקשה הקב"ה את ליבו של פרעה? בגלל שמשה רבנו עשה ק"ו  – והק"ו הכריח על פי התורה – שליבו של פרעה יהיה קשה!

כך  נבין את הפסוקים – ויאמר משה לפני השם – הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, אומר רש"י שכאן שוב התורה חוזרת לתאר את האמירה של מרע"ה – שאם בנ"י לא יקשיבו איך יישמע אליו פרעה.

אח"כ כתוב שאמר הקב"ה ראה נתתיך אלוהים לפרעה ואז כתוב שהוא יקשה את לב פרעה

מה רצה משה רבנו בק"ו הזה – כמו יונה – לא לקטרג על עם ישראל הוא רצה שפרעה לא יירצה להקשיב לבנ"י.

אם פרעה לא מקשיב אז אין קטרוג רע כל כך על בנ"י, יש רק טענה אחת למה לא מאמינים למרע"ה אך אין את טענת ההשוואה – איך ייתכן שפרעה כן מקשיב ובנ"י לא. את זה הטענה הזו אין

ואת הטענה הזו הוריד משה רבנו על ידי הק"ו, בכח התורה.

ועוד יותר כאשר עם ישראל אומרים את י'ג מידות שהתורה נדרשת הם מעוררים את יג מידות הרחמים.

ויג מידות שהתורה נדרשת, מתחילים בק"ו

רבי ישמעאל אומר בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת, איך קוראים לו ישמעאל, הרי זה שם של רשע, ושם רשעים ירקב? אלא שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו

ונעמיק עוד,  שרה הביאה לאברהם את הגר, אמרה אם לי אין ילדים, אולי איבנה ממנה, מהגר

אומר רש"י בגלל הזכות, שאכניס צרתי לביתי – ולכן ממנה – בסיבתה (כך בשפתי חכמים) כלומר זה היה מעין סגולה

כתב הבני יששכר (מאמרי תשרי מאמר יב אות ד) התורה מספרת על הבריחה של הגר מבית אברהם, והיא פוגשת מלאך שאומר לה שיוולד לה בן, והיה שמו ישמעאל – והמלאך גם אומר סיבה – כי שמע השם אל ענייך'

אוכן שהוא נולך קרא לו אברהם ישמעאל, אבל הוא לא שמע את המלאך שאומר שזה יהיה השם, אלא אברהם ברוה"ק קרא לו ישמעאל. ולמה שמו ישמעאל היה צ"ל שמו שמעאל

מבאר הבני יששכר – כתוב ויאמר אלוקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו, אומר רש"י  מכאן אתה למד ק"ו בן הגבירה – עליו כתוב והפריתי אותו ק"ו לגבי הבן שלי יצחק = נמצא שישמעאל עורר את מידת הרחמים על יצחק אבינו

ויג מידות שהתורה נדרשת הם כנגד יג מידות הרחמים לכן אמר הקב"ה ישמעאל כי על ידו לדורות ישמע הקב"ה

את עם ישראל בזכות המידה הראשונה ביג מידות שהתורה נדרשת, זה ק"ו ובמידות הרחמים זה ק – ל

לכן היה שמו ישמעאל – ישמע בזכות המידה הראשונה

זו זכות המידה הראשונה של יג מידות הרחמים, לכן אמר מרע"ה ק"ו אם בנ"י לא ישמעו כש"כ שפרעה לא ישמע

וכך עם מידת ק"ו – בכח התורה גרם מרע"ה שפרעה לא ישמע ולכן הקשה השם את ליבו, וזה החסד לא לעורר קטרוג על בנ"י (כמו יונה)

וכך גם בעניין משה רבנו, כאשר מרים אחותו היתה מצורעת, אמר משה רבנו – קל נא רפא נא לה

השתמש במידת קל – מידה ראשונה של יג מידות הרחמים אמר בעניין נזיפה שאדם מנודה הוא מנודה שבעה ימים, אם האב מנדה את בתו, היא תהיה מנודה לשבעה ימים, אומר משה רבנו מצד ק"ו היה צריך להיות שאם מרים מנודה לשכינה יהיה כפול זמן, אבל בגלל שמכללי קל וחומר שעושים השוואה ולא יותר

לכן כמו שבמקרה הקל – אם האדם היה מנודה זה למינימום שבעה ימים כך גם אם האדם מנודה לשכינה יהיה מנודה רק לשבעה ימים, וזה ק"ו, אם במקרה הקל הדין הוא שבעה ימים גם במקרה החמור הדין יהיה לשבעה ימים

אמר מרע"ה ק"ו, הוא השתמש במידת ק"ו, כי במידת ק"ו אפשר להגיע למידת הרחמים

ועל ידי שת"ח עסוקים ביג מידות שהתורה נדרשת, התורה שבכתב נדרשת ביג מידות וכך מגיעים אל התורה שבעל פה, כל התורה שבעל פה היא סתומה בתוך התורה שבכתב, כדי להוציא מהתורה שבכתב את התוכן הרחב יותר צריכים להשתמש ביג מידות שהתורה נדרשת.

מידות הרחמים מתחילות בשם השם – ולפי האריז"ל (ע"ח שער יג פ"ט) שמות הקב"ה בתחילת היג מידות זה רק הקדמה למידת הרחמים  ק-ל .

הי"ג מידות מתחילות מ ק-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת…קל זו מידה ראשונה שהיא מידת ק"ו.

לכן התפלל מרע"ה קל נא רפא נא לה.

וכך כתוב בדברי האריז"ל – (פע"ח שער עולם העשייה פ"ו) על הברייתא דרבי ישמעאל, שאומרים בשחרית לפני פסוקי דזמרה – מידת ק"ו היא כלולה משתי מידות, חסד ודין.

קל וחומר – קל רומז על מידת החסד – קל – במשמעות של מקל בדין.

וחומר רומז על מידת הדין – ההחמרה

קל וחומר – הקל וחומר  = מיקל את הדין.

ואיך זה קורה? קל וחומר זה מקל את הדין.

 

אומרים רבותינו מה שכתוב רפוא לישראל ונגוף למצרים, למה יש רפואה לישראל כי היתה גזירה רעה אבל היא עברה למצרים

וגם כתוב בפסוק "והסיר ה ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך " (דברים ז)

ההסבר הוא כמו שכתוב בנביא ישעיה (מג ד) (…מאשר יקרת בעיני נכבדת תחתיך אדם ואתן אהבתיך ואני )ולאומים תחת נפשך  כי לפעמים כבר נגזרה גזירה על האדם למות והקב"ה נותן אדם אחר תחתיו נפש

וענין זה מבואר בזוהר חדש פרשת בלק  החוטא בענין שנגזרה עליו מיתה ושב בתשובה

כיון שכבר ניתנה רשות למשחית להרוג אי אפשר לבטלה ממנו עד שינתן אדם אחר תמורתו והקב"ה נותן רשע תחתיו

הובא שם מעשה ברבי אליעזר בן רשב"י שראה נחש רץ להרוג בעל עבירה והספיק אותו בעל עבירה לשוב בתשובה…ורצה הנחש משהו אחר במקום אותו בע"ת ולא רצה הנחש לחזור עד שיתנו לו אחר תחתיו ואכן הוא פגע בשודד במקום באותו בע"ת ואז הזכיר רבי אליעזר את הפסוק שמציין את העניין הזה – לאומים תחת נפשך

וכך גם מופיע בגמ' חגיגה שמלך המוות היה שכיח אצל רב ביבי בר אביי וסיפר לו מלאך המות שפעם אמר לשלוחו ליטול את נשמתה של מרים מגדלא שיער ובטעות הביא את מרים מגדלא דרדקי ואמר מלאך המות שתכנס למנין הנשמות שהוא עתיד ליטול – כלומר במקום היא לא מי שהייתה צריכה להיפטר מהעולם אז היא תילקח לחשבון נשמות שאם פעם אחת תהיה גזירה על משהו שייפטר מהעולם, והוא יעשה תשובה

אז יש כבר משהי שנלקחה במקום מי שעתיד להילקח בעתיד.

עוד כתב להוכיח מדברי הגמ' בפסחים קיח שבזמן שאמר הקב"ה לשרו של ים שיפלוט את המצרים ליבשה אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו  ואמר לו הקב"ה שיתן לו תמורתם את חיל סיסרא שטבעו בנחל קישון…שוב למדנו מזה  שאחרי  שנגזרה הגזירה אין הקב"ה מבטל את הגזירה אלא לוקח משהו אחר במקום מי שנגזרה עליו גזירה.

עוד אומר הפנ"י זו משמעות המנהג שנהגו  לעשות הכפרות בערב יום הכפורים (כתב רב האי גאון הובא במרדכי ריש יומא ) שכוונת הכפרות היא שיהיה התרנגול במקום האדם – זה חליפתי האדם ילך למיתה וזה יכנס לחיים מה שלא מספיק רק לבטל את הגזירה, לא מספיק לעשות תשובה ולהעביר את הגזירה הרעה… אלא אם כבר נגזרה הגזירה אנו מתפללים שיהיה זה במקום ותחליף  – שילך התרנגול למיתה והאדם בתמורה יצא לחיים טובים ולשלום

ווכך גם בעניין האיל שהיה במקום יצחק, בעקידת יצחק.

במשלי כתוב:  "צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו"

גם בגמ ברכות סב כתוב עניין דומה ואתן אדם תחתיך

גם בענין נס פורים שלאחר שנתבטלה הגזירה נאמר אסתר (ט א) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם' שכבר נגזרה הגזירה על ישראל להיאבד ח"ו וכבר ניתנה רשות למשחית ולכן נתן הקב"ה את אויבי ישראל תחתיהם ונהרגו רבבות מהם במקום ישראל…

וכך גם מסבירים את דברי  המשנה בברכות לד שהיה רבי חנינא בן דוסא אומר על החולים זה חי וזה מת.

למה היה אומר זה מת, מילא אומר זה חי אבל למה אומר זה חי וזה מת

אלא שלפעמים רבי חנינא בן דוסא ראה שכבר נגזרה הגזירה ואי אפשר לבטל אותה בלי לתת אדם אחד תחתיו ואז היה מתפלל על החולה ואומר לפני הקב"ה רבונו של עולם שזה יהיה חי וניקח משהו אחר שיהיה …מת…משהו אחר שגם ראוי שכך יהיה דינו

וכך יש להסביר את לשון הכתוב וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך' שגם אם כבר נגזרה הגזירה על ישראל וניתנה רשות למשחית להביא עליהם איזה חולי ח"ו יתן הקב"ה את שונאי ישראל תמורתם ואותו חולי שהיה ראוי לבוא על ישראל יבוא על שונאיהם

זה עוד הסבר מה שעשה משה רבנו  – הן בני ישראל לא שמעו אליי – אז מגיע הם 'עונש'…מה יהיה…

רפוא לישראל ונגוף למצרים  – בנ"י לא שמעו אלי… אולי מגיע עונש…מה נעשה? אלא יעבור לפרעה שגם הוא לא יישמע לא יאזין ויהיה עסוק בעצמו בשליטה ובמלוכה שלו.