בכל בית זה קיים ולפעמים גם בכל משרד.. עיגול ברזל קטן, שבו מתרכזים כל צבעי הלורדים במבחר צבעים, לשימוש בעל המשרד, או לחילופין בבית, לשימושם להנאה מרובה של הילדים הקטנים..
תשאל את בעל המשרד, לכאורה למה אתה צריך את זה? קח עט וסרגל, ותסמן קו מה חשוב לך וככה תתקדם.. מה הוא יאמר לך? "אני מחזיק את הלורדים על מנת לסמן במסמכים את הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת"..
קח את הילד בן ה7 ותשאל אותו: "למה אתה צריך חמוד, ככה לורדים במגוון צבעים"? הוא יאמר לך: "לסמן ולצבוע את הציורים היפים שאמא ואבא קנו לי".. זאת אומרת גם אצל הילד שילד ילך ויסמן את הדברים שחשובים לו.. אבל לנו כהורים מהו סימון הלורד בצבע הזוהר שתמיד צריך להיות מול עינינו?
עוד באתר:
הבה ונלמד יחד: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' ( י,ב.). ולכאורה ישאל השואל – כיצד הסיפור יכול לפעול את פעולתו? וכיצד שמע של כל הסיפור בכללותו ייצור יראת שמים? איך זה עובד?
ואפשר לבאר ביאור נפלא בדבר על פי דברי הרה"ק בעל השפע חיים מקלויזנבורג ע"ה (מילתא חדתא, שמות, עמוד קכט): "זאת צריכים לדעת, שלא הלימוד והידיעה הוא העיקר, כי מי שלומד ואינו מקיים מוטב לו שלא ילמד כלל, וכמו שאמרו חז"ל (שבת קמח:) מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ולכן נאמר 'ראשית חכמה יראת ה', שבלי יראת ה' אין שום תועלת בחכמה ולימוד כיון שאין הלימוד מביא אותו לידי מעשה, ואדרבה הלימוד אצל איש כזה גורם לו חסרון ופגם, והוסיף כי על יסוד זה צריך להיות עיקר חינוך הילדים, לא על ריבוי הידיעה והבקיאות, אלא ללמדם שבלי יראת שמים אין שום תועלת בכל הידיעה, וישתדל להחדיר בצאצאיו יראת שמים, ולעקור מהם מידות רעות, ולשם בהם דגש מיוחד על עבודת התפילה, וירגילם להתפלל ביראת הכבוד, וכן בשעת האכילה יש להשגיח עליהם ולזרזם על הברכות שיברכו כדת בקול נעים ויטלו ידיהם במים אחרונים ויברכו ברכת המזון בקול רם".
ועוד מוסיף הרב דבר נפלא ביותר: "ויש לדעת שהחינוך הוא יסוד גדול ביהדות, כמו שנאמר במשלי (כב,ו) 'חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', כלומר שתחנך אותו באופן שלא יצא לתרבות רעה ותצטרך בזקנותו להחזירו בתשובה, שכן אם תזניח אותו בילדותו, סופו להתקלקל מעט מעט עד שיצא לתרבות רעה חס ושלום, כי זה דבר ברור שאינו מתהפך מיום לחברו כשהוא בן עשרים להשחית מעלליו, אלא שכבר נתערער מקטנותו והתייצב על דרך לא טוב וכו'.".
והדברים מדברים בעד עצמם – סיפור הוא לפעמים יכול להיות נפלא וחמים לאותם הרגעים, אך תלוי מי מספר אותו, כמו שבחינוך ילדים, אנחנו נוכל להאשים את המורים את המחנכים, אבל לא את עצמנו, את הלורד הזוהר הבוהק, שהוא עיקר העיקרים והחשוב, וכשיגיע הילד לגיל עשרים לא נוכל לומר, "מה קשור אליי זה שהילד לא קם לתפילה"? "מה קשור אליי שהוא לומד פחות טוב"? היית אמור לטפל בזה עוד כשהוא היה ילד קטן, ולכן "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים", כי זה הדוגמא שהם יספגו לכל חייהם את יד ה', איך שפרעה חיפש את משה ואהרן בכל מצרים, איך שבני ישראל יצאו ממצרים, פרדות לבנות מלאות באוצרות, איך שנקרע הים, ועוד כהנה וכהנה ממה שעבר על בני ישראל במדבר.. אז פעם הבאה שאתם משתמשים בטוש לורד זוהר תחשבו על זה.
ואם כבר מדברים על חשיבות החינוך, אז בואו נקום ונשאל אצל מי כבר כדאי לחנך? (מילתא חדתא, עמוד קכד): "פעם הופיע ראש ישיבת חכמי לובלין הגאון ר' מאיר שפירא ע"ה, שהופיע פעם בעיירה צאנז לצורך התרמה להחזקת הישיבה שהקים בעמל רב, בבואו קיבלו את פניו כל בני העיירה ובראשם המרא דאתרא הגאון ר' אריה לייבוש הלברשטאם ע"ה, ר' מאיר שפירא האיר את העיירה כולה בפרושיו וברעיונותיו הנשגבים, בשבת קודש בזמן שדרשתו נישאה ברמה, היה בית הכנסת מלא מפה לפה, ואנשים רבים נאלצו לאלתר עבורם מקום.
אחד מנושאי שיחתו היה החינוך לנער, הוא פתח את נאומו ואמר: משה רבינו ע"ה אמר לפרעה 'בנערינו ובזקננו נלך בבננו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו (י,ט) ומה פרעה השיב לו: 'יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם' (פסוק י). משה רבינו, במיוחד לא הזכיר בדבריו שרוצה לקחת גם את הטף, אך פרעה הזכיר את הטף, כי הרגיש בזה שמשה לא רוצה להשאיר במצרים את הטף, כי הוא מפחד שמא פרעה יעבירם על הדת ויעשה מהם גוים, לכן התבטא משה רבינו ע"ה, כי חג ה' לנו, יש לנו חג יהודי, אשר על כן מוכרחים אנחנו לקחת עימנו את הטף כי בלי הטף היום טוב שלנו חסר מעיקרא, הנוער מוכרח ללכת ולראות את דרך היהדות ולהתחנך אצל הזקנים, דרכו של הנער בישראל מעוצבת מן ההתחלה, וגם כי ישכיל לא יסור מדרך זו". ילדים לומדים מכל דבר, מה שמוטל עלינו זה להיות בשבילם מראה שמראה את הדרך ואת חשיבותה!!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב להצלחת ולרפואת בני היקר יונתן בן ספיר רעיה הי"ו בתושח"י.
