בשלוש לפנות בוקר, כשעמודת המנדטים של הליכוד כבר נשקה ל-30, נכנסתי לאתר הארץ ועיניי נפלו על מאמר של מבקר הטלויזיה שלו, רוגל אלפר.
"יונית לוי ועמיתיה באולפן ערוץ 2 – אמנון אברמוביץ', רינה מצליח ועמית סגל – הכריזו מיד עם פרסום תוצאות המדגם על ניצחון חד משמעי של נתניהו וביטלו כל אפשרות שהרצוג יצליח להרכיב ממשלה או שכחלון, לשון המאזניים, לא יילך עם נתניהו. הם טענו שכדי שהרצוג יוכל להקים ממשלה צריך לכופף את חוקי המתמטיקה.
זה נמהר ולא מדויק. אבל הגנים הממלכתיים והעסקיים של חברת החדשות של ערוץ 2 מכתיבים לה התייצבות מידית לצד מי שמצטייר בעיניה כראש הממשלה הבא".
עוד באתר:
הנה, בשתי פסקאות, תמצית סיפור כשלונה של התקשורת הישראלית בבחירות האלה. יושב לו מבקר טלויזיה מאוכזב בליל המדגמים. הציבור החצוף סירב, במפתיע, להתיישר עם הקביעה של עיתונו, עוד בבוקר הבחירות, ש"עידן נתניהו מתקרב לקיצו". האיש, שפסגת הקריירה המקצועית שלו היא איום לא ממומש לרדת מהארץ, פגוע וכועס.
במסווה של ביקורת טלויזיה הוא כתב מניפסט נגד הציבור: מערכת החדשות היחידה בישראל שזיהתה בעשר בערב שהסיפור נגמר חוטפת כי היא סובלת מ"גנים ממלכתיים ועסקיים"; מתחרים שעד אמצע הלילה עוד בנו להרצוג קואליציות מאיימן עודה, ליברמן ושני חדי-קרן, הם האלטרנטיבה האמיצה והבועטת. מיליון הצופים בחדשות שתיים הם, לשיטתו, עדר טיפש.
אני לא כותב את זה כי מפריע לי מה כותב רוגל אלפר, בעל טור שפעם דווקא אהבתי לקרוא. אלא בגלל המסר הסמוי, מסר שהוא סיפור בחירות 2015: לעזאזל העובדות, לעזאזל הציבור. אלפר קיווה, בסתר ליבו, לשבת מול הטלויזיה ולקבל מציאות מדומה: לא אולפן וירטואלי כמו שבנינו ברחבה, אלא עובדות וירטואליות. ואם העובדות לא נעימות, איך אמרה הבוקר כותרת בולטת ב"הארץ"? "המסקנה: צריך להחליף את העם".
אמרתי במהלך הבחירות ואני חושב גם עכשיו שחלקים נרחבים מאוד בתקשורת הישראלית קפצו בבחירות האלה מהיציע והפכו לשחקני כדורגל (וכן, לא רק מצד אחד). הנזק האדיר שנגרם לתקשורת הישראלית בגלל ניסיון לייצר מציאות, ואלפר הוא רק דוגמא, יהיה קשה מאוד לתיקון. והערה אחרונה: אפשר למתוח ביקורת על הדיוק במדגמים. אבל לדבר על כשלון הסקרים והמדגמים במקום על כשלון התקשורת זה כמו שדו"ח אגרנט יעסוק לא במחדל מלחמת יום הכיפורים, אלא בטריות מנות הקרב בקו בר-לב.
