בליל ט״ו בשבט, ראש השנה לאילנות, שוחח אבי מימרן במהדורה המרכזית עם הגאון הרב אופיר מלכה על אחד הנושאים המעשיים ביותר בחג – סדר קדימות הברכות.
הרב מלכה הסביר כי בליל ט״ו בשבט, שבו נוהגים להרבות באכילת פירות ובפרט מפירות שבעת המינים, נוצר מצב שבו מונחים על השולחן מינים רבים ושונים – פירות העץ, פירות האדמה, מזונות, משקים ומאכלים שברכתם שהכול. במצב כזה, הדגיש הרב, ישנה חשיבות גדולה לידיעת כללי הקדימה שנקבעו בשולחן ערוך.
לדבריו, כאשר מדובר במאכלים שברכתם שווה – כגון כמה פירות העץ – מברכים ברכה אחת הפוטרת את כולם, אך יש להקפיד על סדר הקדימות. בראש הסדר עומדים פירות שבעת המינים, הקודמים גם לפרי חביב יותר או שלם יותר. ואם יש כמה מפירות שבעת המינים – יש להקדים לפי סדר הופעתם בפסוק: זית, תמר, ענב, תאנה ורימון.
עוד באתר:
כאשר אין על השולחן פירות משבעת המינים, סדר הקדימה נקבע לפי הכלל: שלם קודם לחביב, ואם שניהם שווים – לפי החביבות הקבועה אצל האדם. אם גם בזה אין הכרעה, מקדימים פרי נקי וטרי יותר, ואם הכול שווה – הגדול קודם.
הרב מלכה הציג סימן קל לזכירת הסדר:
ז״שחנ״ג – שבעת המינים, שלם, חביב, נקי, גדול.
במקרה שבו המאכלים אינם מאותה ברכה – כגון מזונות, עץ, אדמה ושהכול – חל סדר אחר:
מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכול. סדר זה גובר גם על חביבות אישית, למעט מחלוקת ידועה בין הפוסקים ביחס לעץ ואדמה, שבה יש הנוהגים להקדים את החביב.
הרב הדגיש כי דינים אלו אינם ייחודיים לט״ו בשבט בלבד, אלא שייכים לכל ימות השנה, בכל סעודה ובכל ארוחה. עם זאת, החג מהווה הזדמנות מיוחדת לעצור, לברך בכוונה, ולהחדיר תודעה שהאכילה אינה מובנת מאליה.
“הברכה,” סיכם הרב, “מזכירה לאדם שהעולם שייך לקב״ה. לפני הברכה – שלו, ואחרי הברכה – מותר לנו ליהנות ממנו. זה לא רק סדר הלכתי, אלא חינוך לאיפוק, להודיה וליראת שמים.”
האזינו לשיחה המלאה מתוך המהדורה המרכזית:
