מחזות כאלו לא נראו שנים רבות, ואולי מעולם לא תועדו בעוצמה כזו בהיסטוריה של הילולת הרשב"י. ל"ג בעומר תשפ"ו ייזכר כשנה שבה האמונה היהודית עמדה למבחן קיצוני מול שני כוחות אדירים: האיום הביטחוני המוחשי של שיגורי טילים מלבנון לעבר ההר, ומזג אוויר חורפי וסוער שהפתיע בעיצומו של האביב. מדובר באירוע אקלימי נדיר, שלדברי חזאים לא התרחש מזה עשרות שנים, והפך את השטח הסמוך למירון לזירת הישרדות רוחנית.
המוני יהודים מכל רחבי הארץ סירבו להשלים עם רוע הגזירה והמחסומים. הם הגיעו בדרכים שונות לנקודה הקרובה ביותר שאליה הותרה הגעת כלי תחבורה, ומשם החלו במסע רגלי מפרך. התיעודים המרעידים של צלם 'פלאש 90', דוד כהן, הציגו מציאות מכמירת לב: יהודים מבוגרים לצד נערים צעירים, ונשים הנושאות תינוקות בזרועותיהן, כשהם מטפסים בסבך היערות המקיפים את המושב במטרה לגעת בקדושה.
המסע התנהל תחת תנאים פיזיים בלתי נסבלים. רבבות צעדו תחת קור מקפיא וגשם זלעפות שלא פסק, כשהם מצוידים בבקבוק מים קטן בלבד ואחרי לילה שלם ללא שינה. רבים מהם ביקשו להגיע לציון כדי לקיים את מנהג ה'חלאקה' לבניהם בני השלוש או כדי לפעול ישועות ביום המסוגל, כשהם מוכנים לסכן את בריאותם ואת ביטחונם האישי למען המטרה הנעלה.
עוד באתר:
בשטח עצמו, מאות שוטרים וגדרות ברזל ניסו לאכוף את איסור העלייה להר, אך כוחו של ההמון היה חזק מהחסימות. יהודים רבים הצליחו להסתנן דרך הפרצות ביערות ולהגיע הכי קרוב שאפשר לציון, כשהם מפגינים נחישות שגובלת באפיסת כוחות. המסירות הזו הוכיחה שוב כי הקשר בין עם ישראל לתנא האלוקי אינו תלוי בנסיבות חיצוניות, אלא בוער בתוך הלבבות מעל לכל איום או סערה.
ברוב רחמיו וחסדיו של הקדוש ברוך הוא, השקט בהר נשמר מבחינה ביטחונית וארגון הטרור – חיזבאללה לא משגר במהלך היממה האחרונה אפילו לא לעבר היישובים שעל קו גדר הגבול.
