במאמר נרחב המתפרסם תחת הכותרת "לא תשא את… לשוא", מציין עיתון 'המבשר' 17 שנים להקמתו, ומנצל את הבמה כדי להציג את הנרטיב שלו לגבי יחסי הכוחות בעיתונות החרדית. העיתון משרטט קו ישיר בין הקמתו לבין מה שהוא מגדיר כשינוי מהותי ביחס לקהילות ולרבנים בתוך המגזר, תוך שהוא משגר חצים ברורים – אם כי מרומזים – לעבר העיתון הוותיק יותר, 'המודיע'.
התזה המרכזית המוצגת בכתבה, שסגנונה מזכיר את סגנון כתיבתו של ח"כ מאיר פרוש עצמו, כי עד להקמת 'המבשר', התנהלה התקשורת המפלגתית תחת מונופול שבו "קהילות שלמות מודרו" ודעתם של חלק מחברי מועצת גדולי התורה לא נשמעה כראוי. הכותב טוען כי 'המבשר' הוקם כדי לתת מענה ל"רוב מנין ובנין" של הציבור החסידי, ולייצג את עמדת הרוב במועצת גדולי התורה. "עד אז, חשבו שיש זכות להחליט מי זו חסידות שהציבור ראוי לדעת – עם סיקור מכובד – מתי יש בה יארצייט ומי לא מספיק מכובד בעיניהם כדי לקבל סיקור כראוי; היו כאלו שחשבו שיש זכות להחליט מי הוא רב מכובד יותר, ומי חלילה פחות, ועוד תופעות שאין כאן המקום להרחיב עליהן".
נקודה מעניינת עליה שם העיתון דגש היא "שיטת הא"ב". לטענת העיתון, ההחלטה לסדר את שמות הרבנים החותמים על כרוזים לפי סדר אלפביתי ולא לפי סדר חשיבות או ותק, הייתה מהלך שובר שוויון. הכותב מתאר זאת ככלי שאילץ את המערכת כולה, ובמשתמע את העיתון המתחרה ואולי גם אחרים, לשנות את דרכיהם וללמוד "כיצד לכבד את קהילות הקודש".
עוד באתר:
"כיצד יודעים מתי משימה הצליחה? כאשר מופיעה תופעת החקיינים. שנים רבות אחרי פרוץ בשורת תשס"ט לאוויר העולם החרדי, כיום, יש גם אחרים שלמדו מהדרך הזאת. מכבדים את קהילות הקודש; למדו שכאשר יש רשימת קהילות או קול קורא של רבנים, מפרטים אותם לפי סדר א"ב, כי לא לנו הזכות לקבוע ברזי מעלה, וכן הלאה".
המאמר אף נוגע בעצבים החשופים של הפוליטיקה הפנים־חרדית ומתייחס באופן ספציפי למערכות בחירות מקומיות, דוגמת העיר אלעד, וטוען כי הקו שהוביל העיתון היה נאמן להכרעת הרוב במועצת גדולי התורה, בעד מועמדותו של ישראל פרוש, מועמד 'שלומי אמונים' שכיהן אז כראש העיר.
במאמר נטען שאחרים ניסו לטשטש זאת (כאן ב'אמס' נציין כי מרן האדמו"ר מויזניץ הורה לחסידיו לתמוך בעד ראש העיר הנבחר, יהודה בוטבול. ב'המבשר' לא ציינו זאת). הכותב אומר כי המציאות השתנתה. "אך כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ואף פעם לא מאוחר מדי. בימים האחרונים, בשעה טובה, התחילו אותם נציגים ואותם עיתונים לשאת את שם מועצת גדולי התורה. כשם שביחס לכיבוד קהילות הקודש אחרים למדו והולכים בדרכו של 'המבשר' (ועדיין יש מקום לשיפור), כך גם יש כאלו באגודת ישראל שלמדו סוף סוף איך לכבד את מועצת גדולי התורה. מכאן המקום להביע תפילה כי ימשיכו בדרך זו ללא סייגים, ובכל נושא, תמיד", נכתב במאמר בסיפוק.
בשורות הסיכום, מציג 'המבשר' את המצב הנוכחי כניצחון לדרכו. הוא טוען כי העיתון המתחרה, שבעבר פעל בצורה מפלה לשיטתו, נאלץ בסופו של דבר לאמץ את הסטנדרטים שהציב 'המבשר' – הן בסידור השמות והן במתן ביטוי למגוון רחב יותר של חצרות וקהילות. כך, מנקודת מבטו של כותב המאמר, השינוי במפת התקשורת החרדית נזקף כולו לזכותו של העיתון הצעיר יותר.
