"מבול של צווי ביניים"

"מנעו מאיתנו לחקור": כך נבלמה בדיקת פרשת הרוגלות

השופט משה דרורי, שעמד בראש ועדת הבדיקה לשימוש ברוגלות, מתאר כיצד שורת צווי ביניים וחסמים משפטיים מנעו חקירה אמיתית. לדבריו, הפגיעה בפרטיות חמורה והציבור נותר ללא תשובות על היקף המעקב

אבי מימרן

ה' באדר תשפ"ו, 22/02/26 20:30 עודכן: 20:30

א+

א-

יצחק עמית בדיון על פרשת הרוגלות, אילוסטרציה | צילום: Yonatan Sindel/Flash90

פרשת הרוגלות חוזרת למרכז הבמה, כאשר מי שעמד בראש הוועדה הממלכתית לבדיקת השימוש בכלי ריגול טכנולוגיים, השופט בדימוס משה דרורי, מתאר כיצד ניסיון החקירה נחסם פעם אחר פעם. לדבריו, ועדה שמונתה כחוק מצאה את עצמה משותקת כמעט לחלוטין, מבלי שניתנה לה האפשרות למלא את ייעודה הבסיסי – בירור העובדות והיקף הפגיעה בזכויות אזרח.

דרורי מספר כי כבר בראשית הדרך נתקלה הוועדה בקיר אטום: "פנינו ליועץ המשפטי לממשלה והזמנו אותה אלינו לוועדה לדבר איתה. היא לא רצתה לבוא". לדבריו, ככל שניסו חברי הוועדה להתקדם בעבודתם, כך הוטלו עליהם מגבלות נוספות מצד בג"ץ והמערכת המשפטית: "התחילו להיות מבול של צווי ביניים". תחילה נאסר עליהם לעסוק בתיקים תלויים ועומדים, ובהמשך הורחב האיסור גם לעדות אנשי משטרה. אפילו גורמי עבר במערכת לא הורשו למסור מידע: "אמרו לנו – כשאסרנו לחקור, אסרנו לחקור".

כתוצאה מכך, מודה דרורי, תמונת המצב שנותרה בידי הוועדה חלקית בלבד. "חוץ מכמה שוטרים שעבדו פעם במשטרה, שהספקנו לחקור אותם לפני שהוציאו צו – זה כל המידע שיש לנו", הוא מתאר, ומבהיר כי המשמעות היא שלא ניתן היה להגיע לממצאים מקיפים על היקף השימוש ברוגלות או על אופן הפיקוח עליהן.

השופט משה דרורי | צילום: Yonatan Sindel/Flash90

כשנשאל אם לדעתו יש מי שניסה להסתיר מידע, השופט שומר על זהירות משפטית. "אני שופט ואני לא יכול לשער ואני לא יכול להניח ספקולציות", אמר, אך הוסיף כי ריבוי פעולות דומות מצד גורמים שונים "מעיד שיש כאן מטרה". לדבריו, המניעים אינם עיקר העניין המשפטי, אלא עצם קיומן של פעולות שעשויות לפגוע בזכויות אזרח.

דרורי מתאר מציאות מורכבת של מדינת חוק שבה כל הגורמים פועלים במסגרת סמכויותיהם, אך התוצאה בעייתית. "יש לנו משטרה, פרקליטות, יועץ משפטי ובית משפט עליון – אלה המוסדות שפועלים היום", הוא אומר, ומוסיף כי כל עוד פועלים במסגרת המערכת הקיימת, קשה לוועדה לעקוף חסמים שהוטלו עליה.

הדאגה העמוקה ביותר מבחינתו נוגעת לפגיעה האפשרית בפרטיות. "מותר להיכנס למישהו לטלפון? זו פגיעה בפרטיות החמורה ביותר", קובע דרורי. הוא מתאר חשש משימוש לרעה במידע אישי – החל משיחות פרטיות ועד פרטים רפואיים – שעלול להיות מנוצל לרעה כלפי אזרחים תמימים או מועמדים לתפקידים ציבוריים.

לסיום, מדגיש השופט בדימוס כי עצם חוסר היכולת לברר את האמת עד תום מחייב זהירות ציבורית מתמדת. "עצם העובדה שלא נתנו לחקור את זה – זה דבר שאומר דרשני", אמר, והוסיף כי אזרחים צריכים לזכור את העיקרון: "אשרי אדם מפחד תמיד". בעיניו, החשש מפגיעה בפרטיות אינו תיאורטי – אלא סיכון ממשי כל עוד הפרשה לא נבדקה לעומק.

האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן: