אימוץ מואץ של כלי בינה מלאכותית צפוי לבלום באופן ניכר את קצב עליית השכר בישראל בעשור הקרוב – כך עולה ממחקר של מרכז טאוב שפורסם בחדשות 12. לפי התחזית, השכר הריאלי הממוצע יעלה בקצב שנתי של כ-1.6% בלבד, ירידה חדה לעומת העשור הקודם שבו נרשמה עלייה ממוצעת של 2.7% לשנה. החוקרים מדגישים כי הפגיעה לא תתחלק באופן שווה, וכי ההשפעה העיקרית תהיה על קבוצות מסוימות בשוק העבודה.
המחקר נערך על ידי מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס, ומתבסס על מתודולוגיה שפותחה על ידי דארון אג'מוגלו מ-MIT, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2024. זהו היישום הראשון של המודל על נתוני שוק העבודה הישראלי, והוא מתבסס על נתונים מהשנים 2018 עד 2022 – עוד לפני שכלי AI יוצרת בסגנון ChatGPT הפכו לנפוצים בקרב הציבור הרחב.
לפי ממצאי המחקר, מסיימי תיכון ובעלי תואר ראשון צפויים לספוג שחיקה בשכרם, מאחר שחלק גדול מהם מועסק במקצועות משרדיים וקוגניטיביים שה-AI מסוגלת לבצע או להחליף, כגון ניתוח מסמכים, כתיבה, חשבונאות, שיווק ותכנות בסיסי. גם צעירים שנכנסים לשוק העבודה, ובפרט מתכנתים בתחילת דרכם, כבר נתקלים בקושי במציאת משרות, תופעה שעלולה להחריף כאשר כלים חכמים הופכים עובדים ותיקים ליעילים יותר ומצמצמים את הביקוש למשרות כניסה.
עוד באתר:
מנגד, קבוצות אחרות צפויות להיות מוגנות יותר ואף ליהנות מהשינוי. עובדי כפיים ובעלי מלאכה כמו שרברבים, חשמלאים וטכנאים צפויים לשמור על ביקוש גבוה. דבאוי ציין: "הביקוש במקצועות של בעלי מלאכה לא צפוי לרדת ואפילו לעלות". הוא הוסיף: "גם כשהטכנולוגיה תבשיל, הרובוט הפיזי עולה הרבה יותר מאשר מנוי ל-ChatGPT. לכן אני לא חושב שהטכנולוגיה מאיימת באופן כל כך מיידי על עובדים בעבודות ידניות, כמו שה-AI היוצרת מאיימת על עובדי ידע". גם האוכלוסייה הערבית בישראל עשויה לצמצם את פער השכר מול האוכלוסייה היהודית בשיעור של כ-1% עד 2.5%, בשל חשיפה נמוכה יותר למקצועות שנפגעים מהטכנולוגיה, ועובדים חרדים צפויים להיפגע פחות מהממוצע הכללי. בעלי תארים מתקדמים, שני ושלישי, צפויים ליהנות מעליית שכר בשל דרישות של שיפוט, יצירתיות ומומחיות שקשה לאוטומציה לשכפל.
החוקרים מציינים כי התחזיות שמרניות וכי אימוץ מהיר ורחב יותר של AI עשוי להעמיק את הפערים בין קבוצות שונות בשוק העבודה. מאחר שהנתונים מתייחסים לתקופה שלפני פריצת הכלים הגנרטיביים לציבור, ייתכן שההשפעה בפועל כבר מתרחשת בקצב מהיר ועמוק יותר מכפי שהמודל מניח. המשמעות ברורה: ללא השקעה בהכשרות, הסבות מקצועיות והתאמת מערכת החינוך לשוק העבודה החדש, חלקים נרחבים מהעובדים עלולים להישאר מאחור.
