הגאון הרב ברוך שרגא נשאל בתוכנית 'ברוך שאמר' מדוע ביום ז' באדר יום פטירתו של משה רבנו, יש שנוהגים להתענות, ואילו בהילולת רשב"י כולם שמחים. הרב הביא בהתחלה את דברי הגמ' במסכת מגילה בשבעה באדר נולד משה רבינו ובשבעה באדר נפטר. והסביר כי ההבדל נובע שמשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל ולכן ביום פטירתו יש נוהגים להתענות, רשב"י – היה ניצוץ של משה רבינו, ור' שמעון בר יוחאי זכה להיכנס לארץ ישראל לכן שמחים ביום הזה שבו נעשה התיקון של משה רבינו שזכה הניצוץ שלו להיכנס לארץ ישראל.
הרב הוסיף ואמר כי משה רבנו למרות שהיה משבט לוי שלא היו בגזירת השעבוד – יצא לראות בסבלותם של עם ישראל. ולכן קראו לו משה, שלכאורה אם הוא נקרא כך בגלל שהוא נמשה מהמים היה צריך לקרוא לו משוי, אלא אומר החזקוני שנקרא משה מכיון שהיה הוא מושה את אחרים כלומר שהוא ימשה את ישראל מהמים הזדונים – ממצרים, ומשה רבינו דאג תמיד לעם ישראל וגם מסר נפשו עליהם. וידוע מה שאומרים גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כמו שבחייו הוא מסר נפשו על ישראל כך גם במיתתו, ואם היינו יודעים היכן נמצא היינו הולכים להתפלל שם והיינו נגאלים, ולכן הקב"ה העלים את מקום פטירתו.
בנוסף, הסביר הגר"ב את הפסוק: "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", וכי זה השבח היחיד של משה רבינו?, משה רבינו היה איש האלוקים. אומר ר' יונתן אייבשיץ כתוב בפסוק "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום", ושואלים, איך יתכן שכשרבינו הקדוש שנפטר בכו עליו שנים עשר חודש ואילו משה רבינו רק שלושים יום. אלא ידוע שכל צדיק שנפטר הנשמה שלו עולה ויורדת במשך שנים עשר חודש, מכיון שהנשמה מרגישה עדיין שהיא קשורה עם הגוף, אבל אצל משה רבינו זה היה שונה כי הנשמה שלו נשארה איתנו בכל הדורות, בכל דור ודור הניצוץ של משה רבינו מידבק בחכמי הדור, לכן בכו עליו רק שלושים יום כי לא מחזיקים אותו כמת מכיון שהנשמה שלו למטה, וזה הכוונה "לא כהתה עינו ולא נס ליחו" – שהוא לא סילק את השגחתו מאיתנו, ונפשו של משה רבינו קשורה בלומדי התורה.
עוד באתר:
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית 'ברוך שאמר' ב'קול חי':
