חג הפסח תשפ"ו יתקיים, כפי הנראה, עדיין, ב"עת מלחמה". תפילתנו ובקשתנו לבורא עולם, כימי צאתנו מארץ מצרים הראנו אבינו האב הרחמן נפלאות וישועות, ונוכל להסב לשולחן הסדר בהשקט, בבטחה ובשמחת חג מלאה, ובעיקר, שנזכה לקיים את מצוות הסדר כהלכתם כראוי, בדקדוק ובהידור כשאיפתנו ומשאת נפשנו תמיד ובכל עת בשמחה ובטוב לבב.
כחלק בלתי נפרד מההכנות הנדרשות לקיום הסדר כהלכתו, חובתנו לברר כיצד ננהג אם חלילה במהלך ליל הסדר תישמע בגל השקט, או בפלאפון התרעה ובעקבותיה גם אזעקה, ואנחנו במהלך קיום סימני הסדר. כיצד ננהג, מבחינת דין "קידוש במקום סעודה", מה דעת ההלכה בנוגע לדיבור או הפסק בין ברכה על מצווה לבין קיומה בפועל, או במהלך קיומה, ואם הפסקנו וחזרנו בס"ד לשולחן הסדר האם נמשיך במקום שבו הפסקנו, האם נצטרך לברך או לקיים את המצווה שנית.
הורו לנו גדולי פוסקי וצדיקי הדור כי ההקפדה על הוראות הרשויות בעת שמיעת אזעקה היא חובה מן התורה, בגדר "פיקוח נפש" ממש, כפי שמבין, לצערנו, כל בר דעת. ואם אנו נשמור עצמנו, בדרך שאדם הולך מוליכים אותו מן השמים, הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו ישמרנו ויצילנו מכל דבר רע ומכל מיני גזירות ופורענויות ר"ל. אמנם, יש שנהגו ב"לילה הזה" שהוא "ליל שימורים לכל בני ישראל לדורותם" (שמות יב, מב), שמשאירים את דלת הבית לא נעולה, אולם כאשר "שכיחא היזקא" – אין סומכים על הנס (מג"א תפא, ב בשם המהרי"ל). וכבר הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל כי ההבטחה של ליל שימורים לד', הכוונה היא על נזקים רוחניים, דהיינו להינצל ממלאכי חבלה וכדומה, שבעניינים אלו יש שמירה מיוחדת בלילה הזה, ולילה כיום יאיר, אבל אין בזה הבטחה על החפצים שבבית שלא יהיה בהם נזק וגניבה, קל וחומר וכל שכן שאין הבטחה על התעלמות משמירת החיים.
עוד באתר:
ברכו על הבדיקה ונשמעה אזעקה: אם עברו לממ"ד שבתוך הדירה – בודקים מיד את הממ"ד, מבלי להפסיק בדיבור (שו"ע תלב, ב). עברו לאחר הברכה למרחב מוגן שמחוץ לבית – כששבים מברכים שוב לפני הבדיקה (מ"ב שם, ב). הפסיקו בדיבור בין הברכה לבין הבדיקה בעניינים שאינם קשורים לבדיקה – יש לברך שנית לפני שמתחילים בבדיקה (מ"ב שם, ה). ברכו והתחילו בבדיקה והלכו לממ"ד שבבית או מחוץ לבית: לכתחילה אין לדבר כלל עד ששבים, במידה ודברו או עסקו בדברים שאינם מעניין הבדיקה – אין חוזרים לברך, וממשיכים בבדיקה (שו"ע ומ"ב שם, ו).
במקומות בהם ישנן התראות ואזעקות כמעט ללא הרף, כבערי ויישובי אחינו אנשי הצפון, במידה וקיימת האפשרות למקם את שולחן הסדר בחדר הממ"ד או במקלט של הבניין או במקלט ציבורי – הרי זה משובח, ויבואו עליהם כל הברכות ללא הפסק וללא ספק. המציאות הקיימת בשאר אזורי הארץ, בדרך כלל ההתרעה והאזעקה נמשכות יחד, לכל היותר כ-15–20 דקות, על כן יש להשתדל לסיים את העניין בו עומדים בזריזות, כולל שתיית היין בהסיבה או על כל פנים בישיבה ליד השולחן, ולהימנע מלהעביר את הכוס או המצה למרחב המוגן. יש לציין שלדעת הראב"ד (הלכות חמץ ומצה ח, י) יש לשתות את כל ד' הכוסות באותו מקום, אולם לדעת המשנ"ב (תפ, יא) אין חובה, בוודאי בשעת הדחק.
נמצאים במהלך אמירת הקידוש ונשמעה אזעקה: אם טרם אמרו ברכת הגפן – מניחים את הכוס, וכשחוזרים ממשיכים בקידוש. הייתה ההפסקה במשך זמן ממוצע שבו מסוגלים לומר את הקידוש מתחילתו ועד סופו – שבים לתחילת הקידוש. סיימו את הקידוש ואמרו ברכת הגפן: אם לא שתו כלל – כששבים יש לומר את הקידוש שנית. שתו יותר מ-44 מ"ל – אם יצאו לממ"ד שבבית אין צריך לחזור ולקדש, ואם יצאו למקלט בין שבאותו בניין בין באחר – יש לחזור על הקידוש וברכת הגפן (מ"ב רעא, עח).
נטלו ידיים לכרפס ונשמעה אזעקה: לכתחילה אין לדבר לאחר נטילה זו, ואם דברו – אין צריך ליטול שנית. לא הספיקו לברך על הכרפס ולא אכלוהו – טוב לחזור וליטול שנית כששבים למקום הסדר (חזון איש כה, ח ושו"ת שבט הלוי ג, יב). ברכו על הכרפס ואכלו אפילו מעט מאד – אין חייבים להמשיך ולאכול עוד. יצאו למרחב המוגן ולא יודעים היכן מצת ה"יחץ" מהקערה – יכולים לחצות כל מצה שהיא (עפ"י הרמ"א תעז, ב) לעניין האפיקומן.
במהלך אמירת ההגדה, בכל מקום שמפסיקים, כשחוזרים ממשיכים באמירת ההגדה. הפסיקו באמצע אמירת קטעי "דיינו" – טוב לחזור מתחילת ה"דיינו" (עפ"י הוראת האדמו"ר מלובוויץ זצ"ל בהגש"פ). ברכת "אשר גאלנו": לכתחילה אין להפסיק בין אמירת ההגדה לבין הברכה, הפסיקו בעקבות אזעקה ספק אם אפשר לברכה (ראה הליכו"ש פסח ט, לז), ועדיף לחזור על קטעי ההלל כדי לברכה. נשמעה אזעקה באמצע אמירת הברכה – ממשיכים בברכה בהליכה, לא יכלו להמשיך ועבר זמן קצר – ממשיכים בה במרחב המוגן, עבר זמן שאומרים את כולה – שבים לתחילתה. סיימו אמירת הברכה וטרם ברכו (בני אשכנז) ברכת הגפן – כשחוזרים מברכים הגפן ושותים.
ברכו ברכת הגפן (בני אשכנז) על כוס שנייה ולא הספיקו לשתות – כשחוזרים יש לשוב ולברך ברכת הגפן, ויש להקפיד שלא לדבר במשך המעבר לממ"ד, כי בשונה מההליכה, הדיבור מהווה הפסק, ובוודאי אם דיברו בינתיים שלא מעניין השתייה – כשחוזרים לשולחן הסדר מברכים שוב ברכת הגפן. אף שלכתחילה אין לדבר בין ברכת "אשר גאלנו" לברכת הגפן לבני אשכנז, בדיעבד אם דיברו אף שלא מעניין השתייה – אין צורך לחזור על ברכת "אשר גאלנו". התעכבו רבות עקב אזעקות ועבר זמן חצות (12:42) – אין מברכים "אשר גאלנו". הספיקו לשתות מהכוס רוב רביעית (44 מ"ל לפחות) – אין צריך לחזור ולשתותה (מ"ב תעב, לב), לא שתו אפילו לא כמות זו – יש לחזור ולברך ולשתות כשיעור.
נטלו ולא ברכו על הנטילה ולא אכלו עדיין מהמצה – יש ליטול שוב כששבים. ולעניין ברכת הנטילה: יצאו לממ"ד שבדירה ושמרו את ניקיון הידיים – אין מברכים שנית (תהילה לדוד קפח, א). דיברו שלא מעניין הסעודה או ששהו בממ"ד כמה דקות – אם שמרו את ניקיון הידיים ולא דיברו מעניינים אחרים – אין לברך שוב (מ"ב קסו, ו עפ"י המג"א). יצאו למקלט או לחדר מדרגות – יש לברך שנית (שערי הברכה א, נא).
ברכו "על אכילת מצה" וטרם אכלו ועברו למרחב מוגן – יש לחזור ל"רחצה", ליטול שוב ולברך "המוציא" ו"על אכילת מצה". ברכו ואכלו מעט – אם בתחילת הסדר חשבו שאולי ישנו מקומם עקב אזעקות, בוודאי יכולים לעבור לממ"ד שבאותה דירה וייקחו את המצה ויאכלו שם בהסיבה כשנשענים לשמאל. אולם יש לציין שלדעת פוסקים רבים אין כוונה זו מועילה לעניין יציאה לחדר מדרגות, שלדעתם הרי זה שינוי מקום ואין להמשיך לאכול שם, ומכל מקום אין זה מועיל לעניין אפיקומן. אף עורך הסדר המהדר לאכול שני "כזיתים", אם עקב האזעקות אכל רק כזית אחד – יצא ידי חובה.
למרות שנוהגים לכתחילה שאין מפסיקים בדיבור עד לאחר אכילת הכורך, אם הפסיקו בדיבור בין "מוציא מצה" לבין הכורך – ממשיכים בסדר. לבני ספרד (הגברים) יש לאכול לפחות כזית אחד של מצה בהסיבה, ואם לא אכלו ב"מוציא מצה" יאכלו באפיקומן, ולא יוצאים בכורך או במהלך הסעודה. בני אשכנז סומכים בדיעבד, אך טוב להחמיר ולאכול בהסיבה. ברכו כבר ברכת המזון: בני ספרד יאכלו עוד כזית בהסיבה בברכת "המוציא" ו"על אכילת מצה", ובני אשכנז בברכת "המוציא" בלבד.
ברכו על המרור ויצאו למרחב המוגן: אם טרם אכלו – יש לחזור ולברך, ואם אכלו כבר מעט – ייקחו איתם את המרור ויאכלו שם. גם אם השאירו את המרור טבול בחרוסת – כשחוזרים יכולים לנערו ולהמשיך לאוכלו. לא הספיקו לאכול את המרור עד חצות (12:42) – יאכלוהו אחר כך ללא ברכה. הפסיקו בין מרור לכורך – אין חוזרים ומברכים וממשיכים בסדר.
הפסיקו באמצע הסעודה בעקבות אזעקות – שבים וממשיכים ב"שולחן עורך", ואם אכלו כבר כזית מצה אפילו עברו לבית אחר – אין שבים לברך המוציא.
התחילו באכילת האפיקומן ונשמעה אזעקה: כיוון שיש לאכול כולו באותו מקום, אם טרם התחילו – עדיף להמתין עד שיחזרו. אם התעכבו וכבר סמוך לחצות – עדיף לקצר בהגדה, ואם נשמעה אזעקה יאכלוהו במרחב המוגן, ויברכו שם ברכת המזון וישתו כוס שלישית ויחזרו להלל. אם יצאו לאחר שהתחילו לאכול פחות מכזית – אין אפשרות להמשיך במקום המוגן, וממשיכים לאחר שחוזרים. אם לא אכלו האפיקומן בהסיבה – אם קשה לאכלו שוב יש להקל. לאחר האפיקומן מותר לשתות מים או משקים שאינם משכרים.
נשמעה אזעקה באמצע ברכת המזון – ממשיכים באמירתה תוך כדי הליכה או במרחב המוגן. אם הגיעו לסוף ברכה ושהו זמן ארוך – חוזרים על סיום הברכה "מעין החתימה". הפסיק בין ברכה לברכה – ממשיכים ואין חוזרים להתחלה.
סיימו ברכת המזון וטרם התחילו בברכת הגפן – כשחוזרים מברכים הגפן וממשיכים. ברכו הגפן וטרם שתו – יש לברך שוב. שתו כבר רוב רביעית – אין צורך לשוב ולשתות, ואם פחות – יש לחזור ולשתות.
נשמעה אזעקה באמצע הלל – יכולים להמשיך במרחב המוגן וכן לאחר שחוזרים. אם עצרו באמצע – ממשיכים כרגיל. באמצע "ישתבח" – ממשיכים או חוזרים לפי משך ההפסקה. ברכו הגפן ולא שתו – כשחוזרים מברכים שוב ושותים.
מכוס רביעית יש לשתות לפחות 86 מ"ל כדי לברך ברכה אחרונה. אם שתו רוב רביעית בלבד אך שתו כוס מלאה באחת הכוסות – מברכים ברכה אחרונה ואין שותים שוב.
אכלו אפיקומן והלכו לישון והתעוררו לשמע אזעקה – כשמרגישים צורך יכולים לאכול ולשתות. אם קמו לאחר חצות לאחר שנת קבע – יש להקדים ברכות השחר בטרם אוכלים ושותים.
