"העומר בא ללמד אותנו את המודל של עם ישראל בדורותיו", פתח הרב מנחם שטיין את תוכניתו 'מבט תורני' והחל בהסבר מעמיק אודות המן, "כשמשה רבנו נצטווה לשים צנצנת מן בקודש הקודשים, לצד ארון הברית – זה היה כדי שבעתיד, כשישאלו 'מה נאכל?', תהיה התשובה: אני זנתי אתכם ארבעים שנה במן. פרנסתו של אדם קצובה מראש השנה, וההשתדלות היא רק פירעון חוב. בלי אמונה זו – אי אפשר לקבל תורה".
הרב שטיין הביא עדות מהגאון ר' נתן חיים איינפלד מחסידי גור שסיפר לו ר' חנינא שיף ז"ל המשב"ק של הרבי ה'בית ישראל' זצ"ל, שצעק על מי שהזיז דברים באמצע ברכת המזון: "עמרצים? באמצע שמונה עשרה?!" וכך גם החזון איש זצ"ל. "ברכת המזון שווה לשמונה עשרה", הדגיש, בהתאם לשולחן ערוך.
הרב הביא מכתב מרגש ששלח ניצול שואה, רבי גרשון (שם בדוי), שחי בשכונת הר נוף בירושלים והגיע לגיל למעלה מתשעים. הוא שלח את המכתב להנהלת תלמוד תורה סמוך לביתו, כדי לחזק את ברכת המזון.
עוד באתר:
כשהיה ילד בן 11-12 בוורשה, שנתיים-שלוש לפני השואה, הגיע לתלמוד התורה שלו הגאון רבי מאיר שפירא זצ”ל, ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד הדף היומי. הרב שפירא מסר שיעור מרתק על ברכת המזון:
- זו הברכה היחידה מכל הברכות והתפילות שהיא מן התורה ללא מחלוקת (ואכלת ושבעת וברכת…).
- כל שאר הברכות – מדרבנן.
- מי שמברך אותה מילה במילה, בכוונה, בקול, במתינות – מובטח לו שלא תשלוט בו מידת הדין לעולמי עולמים (דברי הרשב"ץ, המובאים בשערי תשובה, כף החיים ועוד).
הרב שפירא ריתק את הילדים והראה להם שבברכת המזון חסרה אות אחת מכל אותיות האלף-בית – פ' סופית – ף, המסמלת את מידת הדין. "לכן מי שמברך כראוי, אין דין שולט בו".
במאמר המוסגר, מוסיף הרב שטיין סיפור ניפלא ש'בדידו הווה עובדא': "פעם רציתי לחזק את זה אצל קבוצת ילדים של משפחה שבאו אלינו, שלפתי שטר של 200 שקל ואמרתי להם, 'רבותיי, מי שימצא את האות פ' סופית בברכת המזון, מקבל את ה-200 שקל האלה מיידי בלי הגרלה'. זה כמובן הפעיל מיד 13 נערים, הם לקחו ברכונים, בדקו וחיפשו, מי לא רוצה את ה-200 שקל, ולפתע אחד קם ומצביע ואומר, הנה מצאתי. טף ונשים בעל הניסים של פורים. בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, טף, זה עם פ' סופית. וואו, אני הייתי בטוח שה-200 שקל יישארו אצלי. אבל באמת הוא מפתיע אותי. התשובה של הרשב"ץ, כמובן, זה לא חלק אינטגרלי מברכת המזון. זה הוספה שהוסיפו גם בתפילה, לא רק בברכת המזון. זה לא חלק מעצם ברכת המזון. אבל אני לא רציתי לומר כאלה תירוצים לילד, הוא יחשוב שאני מתחמק ואני לא עומד בהבטחתי, חס וחלילה אני עלול לאבד את האמון בשום אופן לא. שווה לי הרבה כסף לא לאבד אמון". אמרתי לו, מציין הרב שטיין, "אתה תקבל את שלך, אבל אני אסביר לך למה הרשב"ץ צודק. בכל אופן, שמעתי לאחרונה, דרך אגב, בשם בעל רבינו פנחס מנחם אלתר, שמעתי בשם בשמו שהוא התייחס לשאלה הזאת, והוא אמר שכיוון שזה על הניסים של פורים, תף ונשים, ובפורים הכל זה נהפוך הוא, אז גם עניין הפ' סופית של מידת הדין מתהפכת לטובה ולברכה, אשר ישלטו היהודים העימה בשונאיהם. לכן שם, בפורים, אפשר לתת בברכת המזון גם פ' סופית ואין מה לחשוש. הכל נהפך לטובה, זה זמן של הפכת מספדי למחול לי. החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום. טוב, זה שמעתי בשם האדמו״ר מגור בעל הפני מנחם".
כעבור שנים, עמד גרשון הצעיר, כבן 14-15, בתור לסלקציה של ד"ר מנגלה ימח שמו באושוויץ. הוא נראה ילד קטן מאוד והיה בטוח שהולך שמאלה – להשמדה. בתורו זעק לבורא עולם: "אבא, מה עם הצ’קים של הרב שפירא? דקדקתי בברכה מילה במילה!"
יהודי מבוגר שעמד לפניו, טבח במקצועו, אמר לו: "תגיד שאתה העוזר שלי". וכשמנגלה שאל, נשלחו שניהם ימינה – למטבח. כל שנות המלחמה עבד גרשון במטבח הנאצים, אכל לשובע, ישן טוב, והבריח אוכל לאחיו הרעבים בסיכון חיים.
"הכל בזכות ברכת המזון", כתב גרשון במכתבו. "ניצלתי, עליתי לארץ, הקמתי משפחה, זכיתי לבנים, נכדים ונינים. לא חסר לי מזון ופרנסה כל ימי. תספרו לילדים בחדר, תעשו מזה עסק גדול!"
הרב מנחם שטיין סיים בקריאה: "ההרגל שחק אותנו, הופך אותנו ל'מצוות אנשים מלומדה'. ברכת המזון היא כספת של שפע אינסופי – פרנסה בכבוד, הצלה ממידת הדין, וקירבה לבורא יתברך. דווקא בימי ספירת העומר, שבהם אנו מכינים עצמנו לקבלת התורה, עלינו לחזק אמונה זו בכל לב. מי שמברך ברכת המזון כראוי – זוכה שהבורא בעצמו מבטיח: "אני זן ומפרנס".
האזינו לדברים המלאים מתוך התכנית 'מבט תורני' של מגיד המישרים הרב מנחם שטיין ב'קול חי':
