ימים ספורים לאחר הדיווחים על חיסולו של המנהיג האיראני עלי ח'אמנהאי, יצא ההיסטוריון והעיתונאי יצחק הורביץ למשימה רוויית סיכונים. הורביץ, הכותב למגזינים "בקהילה" ו"עמי", חצה את הגבול לעיראק כשהוא מצויד בזהות מוצנעת ובמצלמה נסתרת. המטרה: לתעד את המציאות המשתנה במדינה שהפכה למגרש המשחקים של המיליציות השיעיות.
הנסיעה בכבישי עיראק חושפת מציאות ויזואלית ברורה. לאורך השדרות המודרניות מוצבים שלטי ענק של "שהידים" המפארים את הלוחמים השיעיים שנפלו בקרבות. בערים נג'ף וקרבלה, המהוות את הלב הפועם של האמונה השיעית, השליטה האיראנית אינה משתמעת לשני פנים. הורביץ ביקר במסגדים המפוארים המוקדשים לחוסיין, הדמות המכוננת של השיעה, שם פגש באנשי מיליציה חמושים במדים. בשיחה גלויה בקרבלה, סיפר לו אחד הלוחמים על ההכנות המבצעיות שהם עורכים לקראת עימות עתידי עם ישראל.
ההרפתקה החלה עוד בתחנת המעבר בכווית. שם, בעקבות צילום תמים של ספינות משמר אמריקאיות במפרץ, נעצר הורביץ על ידי כוחות הביטחון המקומיים. בתחילה נחשד כמרגל איראני, אך עם גילוי התפילין בתיקו, הופנו החשדות לריגול עבור ישראל. במהלך החקירה נחשף שינוי תפיסתי מפתיע; חוקר כוויתי אמר להורביץ כי בעקבות המלחמות באזור, הם הבינו כי ישראל אינה האויב האמיתי שלהם.
עוד באתר:
מלבד המבט הפוליטי והביטחוני, הורביץ מתמקד במאמץ לשמר את הזיכרון ההיסטורי של אחת הקהילות העתיקות והמפוארות בעולם היהודי. בשיטוטיו בין סמטאות בגדד ובאתרים המזוהים עם מסורת עתיקה, הוא מנסה לאתר שרידים של בתי כנסת ומבנים ששימשו את הקהילה לפני גלי העלייה הגדולים. התיעוד שלו לא נועד רק לספק כותרות אקטואליות, אלא לשמש גשר חי בין העבר המפואר של "בבל" לבין המציאות המורכבת של עיראק המודרנית, שבה קברים של דמויות מקראיות הפכו לאתרים מקודשים לאסלאם השיעי.
מעבר להיסטוריה, המסע מספק הצצה נדירה למפגשים אנושיים בלתי צפויים בלב העוינות. הורביץ מתאר כיצד, למרות המתיחות הביטחונית והתעמולה האנטי-ישראלית החריפה ברחובות, הוא נתקל באזרחים מקומיים המביעים סקרנות ואף געגוע לעידן אחר. המפגשים הללו, המתרחשים לעיתים בחדרי חדרים או בשווקים צפופים, חושפים פער בין הצהרות השלטון והמיליציות לבין הלכי הרוח של חלק מהאוכלוסייה המקומית, שחלקם רואים בנוכחות האיראנית נטל כבד המאיים על ריבונותם.
