לא מדברים, מעצימים / פרשת במדבר

הוא היה ילד מאוד ביישן..

מצד אחד מאוד ביישן ומצד שני גם מאוד מאוד מצליחן..

אבל דבר אחד היה חסר לו ההעצמה והדחיפה שתעזור לו תמיד להתקדם…

הכירו את חזקי, הבחור שכולם רצו בחברתו אבל היה לו קשה מאוד עם עצמו..

עד שהגיע היום, והוא סיים את תלמוד התורה בו למד, והיה בדרכו לעלות אל הישיבה הקטנה שבה בעז"ה בתכנון שלו היה לעשות חיל..

והדברים אבל ממש לא הלכו כפי התוכנית..

מגיד השיעור של שיעור א', הרב חפץ, מזה רבות בשנים הוא מגיד שיעור והוא זיהה מיד את הפוטנציאל והקושי של חזקי שלנו..

והנה עלה הדבר בישיבת צוות, וכמו יד מן שמיא פתח ראש הישיבה את דברי החתם סופר שנתנו מאוד חיזוק גדול למשתתפים להעצמת תלמידי ישראל..

בואו נפתח יחד את פרשת השבוע וננסה לעמוד על מהותם של דברים:

"אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים" (ד,יח)

והשאלה כאן נשאלת – אם לדוגמא שמעון הוא חלק ממשפחת לוי, מדוע צריך לבוא מישהו חיצוני ולומר "אל תשכחו את שמעון", מה בא קודשא בריך הוא לומר בציווי זה?

כותב על זה ביאור נפלא ביותר מרן החתם סופר זיע"א (אוצר פניני החסידות, במדבר, עמוד טז) ונביא כאן את הדברים כלשונם:

"יאמר נא בקיצור, כי הנלוים אל ה' לעבודתו לא יהיה תורתם משפה ולחוץ רק לאסוף ולכנוס בלי עיון הדק היטב, ור' יוחנן כעס על ר' אלעזר בן פדת הואיל ואמר תניא דמסייע לך, אלא היה לו להקשות על דבריו (ב"מ פד.) וכו', והענין על דרך לשון חז"ל קהו בה קהייתי טובא קיהה וטהר, הקשה בה קושיות הרבה.

וזהו אל תכריתו שבט משפחות 'הקהתי' הם המקשנים המפלפלים לרווחא שמעתתא, 'אל יוכרתו מתוך הלוים – הנלוים על ה', ' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, בגשתם את קודש הקודשים', שהיה ההגשה אל קודש הקודשים ולא לקנתר ולנצח חס ושלום, 'אהרן ובניו יבואו', שיהיה ביאתם לעבוד עובדא דאהרן שלום ושלווה, ולא מחלוקת של קורח חס ושלום, 'ושמו איש איש על עבודתו', היינו כל אחד מכיר מקומו ומקום חברו בישיבה, פירוש במדרגתו 'ואל משאו' היינו נושא בעול עם חבירו להעמידו על האמת והשלום, 'ולא יבואו לראות כבלע את הקודש', כל אחד רוצה לבלוע הקדושה פעם אחת בלי שמירתן, 'ומתו' חס ושלום, כי פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו, וככה אירע לתלמידי רבי עקיבא בימי הספירה כידוע.

והמסר כאן נפלא ביותר – יש מישהו שהוא מתבייש לדבר, מצד אחד, כשרוני מצד שני, אך רוצים להעמידו על האמת לעזור לו, אל תהיו את החבר'ה של הפסיעה גסה, האלה שלא אכפת להם, כי דבר כזה יכול להכרית את שבט משפחות הקהתי, להכרית לגמרי את האנשים שבאמת צריכים, במיוחד במקרה שלנו שמדובר בבחור תלמיד חכם שמצד אחד היה ביישן וכשרוני ומצד שני… גם מאוד מצליחן..

אם אתם עוזרים ובמיוחד מכבדים רצון אחד של השני הקב"ה יכול לעשות הכל עבורכם, כי אתם בעצם לא מכריתים אתם רק מעצימים..

תזכרו את זה..

ומה קורה כשמכבדים רצון?

בואו ותשמעו סיפור (דרך יראה, עמוד תפה):

"אחד מראשי הישיבות החשובים בירושלים, מתמיד גדול וצדיק נשגב, יצא בנסיעה לארצות הברית, כאשר היה במטוס, פנה ראש הישיבה לנוסעים שישבו בסמוך אליו בשאלה אם לא אכפת להם לוותר, במחלקה שלהם, על הסרט שנוהגים להציג במטוסים במהלך הטיסה. הנוסעים הביעו מיד את הסכמתם, ואז פנה גם לדייל הראשי באותה בקשה, כי במחלקה זו לא יוצג הסרט, אבל הדייל סירב למלא את הבקשה ולא התרצה.

הדייל הלך מיד וערך את כל הסידורים להקרנת הסרט, ואולם כאשר ניסה להפעיל את מנגנון ההקרנה – הוא לא פעל. הדייל החויר כסיד, כי כאשר חלק ממנגנון המטוס אינו פועל, גם אם מדובר בפרט כה צדדי כמו הקרנה של סרט – מתעורר חשש לגבי תקינות של כל הטיסה, וצריך לחפש עצות איך להנחית את המטוס על הקרקע בשלום.

הדייל חש מיד שהתקלה קשורה בסירובו לבקשת ראש הישיבה, ולכן ניגש אליו וביקש ממנו סליחה, הוא הודיע לו כי הוא מסכים לבקשה שלא להקרין במחלקה שלו, אך הוסיף כי הוא רוצה לערוך ניסוי אם עכשיו זה פועל, ומבטיח כי מיד לאחר מכן יפסיק את הפעולה וינתק את המחלקה שלו מהמנגנון הכללי.

ואמנם כך היה, באותו רגע נעלמה התקלה והכל פעל כתיקונו, או אז ניתק הדייל את מנגנון ההקרנה מן המחלקה שבה ישב ראש הישיבה והיה בזה קידוש ה".

לא משנה מה, מכבדים תלמיד חכם, מעצימים, הקב"ה כבר מסדר הכול..

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!

המאמר נכתב להצלחת רעייתי היקרה בכל מעשה ידיה

ספיר רעיה בת פאני תחי'.

בתושעמ"י.