הטרגדיה הקשה שאירעה בערב שבת בכביש 1 סמוך לנווה אילן הותירה את הציבור החרדי כולו המום וכואב. בתאונה הקטלנית, שבה היו מעורבים רכב פרטי ואוטובוס, נהרג התינוק אבינועם מאיר דוידזון ז"ל, בן חודש בלבד מבני ברק. אביו, שלמה זלמן בן גליה איגה, מאושפז במצב יציב, ואמו, אילה בת שולמית רוזה, מוסיפה להיאבק על חייה. בני המשפחה קראו לציבור להמשיך ולהעתיר בתפילה לרפואתם.
עוד בנושא:
רכב התנגש באוטובוס בכביש 1: בן חודש נפטר בביה"ח
האסון בערב שבת: הפעוט נהרג, האמא במצב קשה ולא יציב
ההורים עדיין מאושפזים במצב קשה; הפעוט שוחרר לקבורה
ברקע הכאב העצום, פרסם אחד הגולשים באתר "אמס" שיר מטלטל שנכתב בידי דודתו של התינוק ז"ל – טקסט שכולו זעקה, תפילה ושברון לב. השיר מתאר את רגעי האסון, את הקריסה הפתאומית של המשפחה הצעירה, את תחושת האבל הבלתי נתפסת שאפפה את הבית, אך גם את התקווה להתאוששות המשפחה בעזרת ה'.
עוד באתר:
"שורות של דממה וזעקת תפילה
בצהרי יום שישי העולם התהפך,
בדרך אל המרגוע, אל בית ההחלמה.
נשבר בבת אחת הבית הצעיר,
והשמחה הגדולה נעטפה בדממה.
תינוק בן חודש, כה זך וטהור,
נקטף ברגע אחד, ללא הבנה,
ובבית נותרו אחים ואחיות קטנים,
מחכים בדמעות להורים.
והלב מסרב, הוא ממאן להבין,
איך חיים נעצרים באמצע נשימה.
אין מי שישב שבעה, הבית מיותם,
והקירות זועקים את גודל השממה.
אבא ואמא נלחמים על חייהם,
והלב של כולנו מסרב להכיל,
אך מול התהום הזו שנפערה,
אין כמו כוחה של תפילה להציל.
ומתוך המחשך, מבין הצינורות,
שלוימי שלנו, הפצוע והכאוב,
פקח את עיניו לרגע קטן,
מזהה סביבו את כל מי שאהוב.
הוא מביט, ולוחש מילים שבורות,
לא ברורות, אך יוצאות מן הלב,
מבקש להחזיר את האור לעולם,
לגרש מעט מן הצער והכאב.
והלב של כולנו נאחז ברגע הזה,
כי במילים שלו יש כוח של תקווה,
מהן עוד נתחיל לצמוח מחדש,
להתחזק יחד ברוח איתנה.
דקות לפני הלוויה השמיים קדרו,
המצב אז החמיר, הלב שוב רעד.
ואיילי היקרה — בין שמיים לארץ,
כאילו חשה את הפרידה לעד.
וכל ישראל רעדו אז יחד,
בקעו עולמות בזעקה עילאית:
"ריבונו של עולם, רחם נא עליה,
שלח לה כוחות ורפואה אמיתית".
בלי הורים, בלי חיבוק אחרון,
נפרד הרך הנולד, מכל מכיר,
נישא בזרועות סבו בכאב ותפילה,
ומסביב רק הדמעה והבכי המר והישיר.
אבל בתוך התהום, עמד ילד אחד,
הבכור בן העשר, וכבר לב של גיבור.
בבגרות של פתאום, בעיניים בוכיות,
הוא בחר להביא אל החושך קצת אור.
הוא חלץ נעליו, כמנהג אבלים,
צעד יחף, איתן, בין שורות מנחמים,
וכשהחזיר את רגליו אל תוך העפר שבמנעלים,
בכו איתו, כל העולמות העליונים והתחתונים.
וכל מי ששומע, וכל מי שרואה,
קורע שמיים בתפילה וצעקה.
עין כי תדמע, הלב כי יישבר,
אין איש שנשאר אדיש לזו הצרה.
התפילות עולות מכל עבר ופינה,
מרעישות עולמות, מבקשות רחמים:
"מי שאמר לעולם ונהיה, ושומע כל בכי,
חוס על הבית, שלח ישועה וחיים".
ריבונו של עולם, אנא הבט,
על הילד היחף, על האחים והאחיות שבבית,
אמור נא לפצעים הקשים להירפא,
והשב את השלווה אל הבית כמאז וכמו תמיד.
עוד יבוא יום, בעזרת ה',
וההורים יקומו מתוך השבר והאפלה,
הם יחבקו שוב את ילדיהם הזכים,
וישובו לבנות בית של אמונה ותפילה.
כי גם כשהעולם מחשיך בבת אחת,
עדיין עמוק בפנים בוערת הגחלת והתקווה —
שמי שנתן כוח לעמוד בתוך הכאב,
ייתן גם את הכוח לקום לרפואה שלמה".
נכתב מתוך דמעות ותפילה על ידי דודתו
לעילוי נשמתו הטהורה של הרך הנולד
אבינועם מאיר ז"ל בן שלמה זלמן (שלוימי) שיחי' לאורך ימים טובים
אנא קירעו שערי שמיים
לרפואתם השלמה והמהירה של ההורים הפצועים:
שלמה זלמן בן גליה אייגה
ואיילה בת שולמית רוזה
