וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ.
תפקיד השוטר הוא תפקיד מורכב, שכן הוא מחייב חיבור למידת הדין – היכולת להציב גבולות, לאכוף סדר ולהכריע הכרעות ברורות. ללא מידה זו, המציאות נותרת פרוצה וחסרת צורה, ולכן שוטר אמיתי פועל מתוך שורש הדין. אך המבחן הגדול של מחזיק הסמכות אינו מתמצה באכיפת החוק היבשה, אלא ביכולת למזג בתוך הנוקשות גם חמלה אנושית.
הזקנים המוזכרים בתורה היו השוטרים של בני ישראל במצרים. זהו תפקיד שהציב אותם תחת לחץ עצום ובין הפטיש לסדן. ובכל זאת, הם זכו לגדולה נצחית משום שעמדו בניסיון, הם שמרו על לב רחום וספגו את מכות הנוגשים בגופם, רק כדי שלא להפעיל כוחנות ומרות אכזרית על אחיהם. רחמנות בעת הפעלת סמכות אינה סימן לחולשה, אלא הדרך היחידה להפוך את הדין היבש לכוח שבונה את האדם. כאשר אכיפת הדין נעשית מתוך הכלה ורגישות, הציבור אינו נרמס תחת עול הסמכות, אלא מתייצב וצומח. בכך, הופך השוטר מזרוע אכיפה בלבד – למנהיג אמיתי.
עוד באתר:
בימים אלו, דברים אלה מקבלים משמעות אקטואלית ונוגעת ללב. זוהי קריאה של אחווה ושותפות גורל לכל שוטרי משטרת ישראל: כאשר אתם נדרשים מתוקף תפקידכם לסייע בסוגיות רגישות וכואבות, דוגמת מעצר של בחורי ישיבות, אתם ניצבים למעשה בדיוק באותו צומת היסטורי שבו עמדו שוטרי ישראל במצרים. הפעלת מידת הדין הנוקשה כלפי אחיכם אינה פעולה נקודתית המתחילה ומסתיימת בשטח; על פי פנימיות התורה, כל עם ישראל הם איברי השכינה. כאשר מופעל דין קשה וחסר חמלה על איבר אחד, הכאב מהדהד ומייסר את הגוף כולו.
דווקא ברגעים המתוחים ביותר, עומדת בפניכם הזכות להפעיל את מידת הרחמים. כפי שלימדו אותנו אותם שוטרים יהודים ראשונים בהיסטוריה, שוטר שזוכר כי מולו עומד אחיו, ובוחר בהכלה וברגישות על פני נוקשות רובוטית, אינו מפגין חולשה. נהפוך הוא – זוהי בדיוק הדרך שבה תהפכו מפקידי חוק טכניים למנהיגים אהובים, המוסיפים תיקון ואור למציאות. שכרם של שוטרי מצרים היה שזכו לרוח הקודש ולעמוד באוהל מועד. הכוח, גם היום, נמצא בידיים שלכם – באיזו דרך תבחרו?
