בתוכנית 'מדברים מהלב' עם הרב שלמה בכר, הקריא הרב מכתב אישי ומטלטל שקיבל מאב בן 70. האב סיפר כי גדל בבית מסורתי-ממ"ד, למד בתיכון דתי ובהמשך הנדסה בטכניון, שירת בצבא כמהנדס ונישא בגיל 24 לבעלת תשובה, אף היא בוגרת הטכניון. לבני הזוג נולדו ילדים, ובמשך השנים הוא למד תורה יום שלם, בעוד רעייתו עבדה באקדמיה. השניים היו מעורבים גם בפעילות קירוב, בסמינרים ובליווי בעלי תשובה ומשפחותיהם.
לדברי האב, כשהיה בן 40 חלתה רעייתו ונפטרה כשנה וחצי לאחר מכן, כאשר בתם הצעירה הייתה בת שנה בלבד. במבט לאחור הוא כתב כי לאחר פטירתה "התפקוד שלי כאב וכאם – היה חסר", וכי היה מעט מנותק ממציאות חייו, אף שניסה לשמור על מסגרות הלימוד והשגרה. בתקופה הזו, לדבריו, גורמים מסוימים החלו להתערב בחיי המשפחה מבלי לשתף אותו. שלושה מילדיו הוצאו לאומנה, בעוד הוא נשאר בבית עם הילדים האחרים, טיפל בהם וגידל אותם. במקביל, לדבריו, הופצו עליו טענות ואשמות, אך לאחר בדיקה שנעשתה בהנחיית רב השכונה, נכתב כי הטענות אינן נכונות וכי הוא אב טוב ומסור.
האב סיפר כי במשך כעשר שנים המשיכו אותם גורמים, לדבריו, להשפיע על ילדיו ולהרחיקם ממנו. הוא הודה כי "לא הייתי חף מתקלות ורציתי לתקן", ואף ניסה להגיע עם בנותיו לייעוץ והכוונה אצל סמכות רבנית. אולם לדבריו, המפגש לא התקיים לאחר ששוכנעו שלא יועיל. לפני חתונת בתו השנייה, הוא טען כי הופצו עליו טענות שלפיהן אינו רוצה בחתנה, והיא התרחקה ממנו שלושה ימים לפני החתונה.
עוד באתר:
וכך הוא כותב: "לפני שנישאה בתי השנייה שוב נכנסו פנימה עם הסתה והאשמות. הם המציאו שקר נוראי שכביכול איני רוצה את החתן שלה ועל ידי זה הרחיקו גם את הבת וחתנה ממני. עד כדי כך שהיא עזבה את הבית שלושה ימים לפני חתונתה. אותו אבא שליווה אותה באהבה ובמסירות אין קץ מזמן היותה פגה באינקובטור, לכל אורך גידולה ובמשך 21 שנה, לא הורשה ללוותה ביום המאסף והגדול – יום חופתה". וממשיך: "הגעתי לחופה לבדי. ליבי שבור בתוכי, צועד כדרייפוס בין שורות המוזמנים שהצליפו בי מבט. מבקשת נפשי להיבלע באדמה באותו רגע. לא מאמין שאני נוכח במחזה ההזוי הזה". חודש לאחר מכן, לדבריו, גם הילדים שנותרו בבית עזבו אותו, ומאז חלפו 17 שנים של ניתוק מוחלט.
"17 שנה. שום טלפון, לא שבת שלום, לא חג שמח, גם לא שנה טובה", כתב האב. לדבריו, הוא לא הוזמן לחלק מהחתונות והשמחות של ילדיו, ועבר לבדו גם את תקופת הקורונה. "אבא נמחק לגמרי", כתב, לאחר שתיאר עשרות שנים של גידול, טיפול, חינוך, ריצות לרופאים, טיולים ושולחן שבת שהיה לדבריו מוכר ואהוב על חברי ילדיו. הוא תיאר "אלפי ימי ייאוש, רבבות שעות של כאב עמוק" ולילות של בכי וכאב. עם זאת, סיפר כי אחת מבנותיו חידשה עמו את הקשר לפני שלוש שנים, וכי היחסים ביניהם תקינים. הוא כתב כי הוא "כל כך רוצה לנסות שוב", והודה כי התלבט במשך שנתיים אם לפנות לרב בכר, מתוך מבוכה וייאוש.
הרב בכר אמר לאחר הקראת המכתב כי אינו מכיר את פרטי המקרה ואינו יודע מה עבר על הילדים, במיוחד לאחר אובדן אימם והמעורבות של גורמים חיצוניים. עם זאת, לדבריו, "אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", ולכן אין להסיק מסקנות חד-צדדיות. הרב אמר כי הוא מזהה במכתב אדם רגיש, אינטליגנטי ובהיר, ובעיקר אדם שלוקח אחריות ואינו עסוק רק בהאשמת אחרים. לצד הכאב, הוא מצא נקודת תקווה בקשר שהתחדש בין האב לבתו לפני שלוש שנים. "דווקא מה שהופך אותי לאופטימי זה הקשר שהתחדש עם בתך", אמר, והוסיף כי יש לחשוב בזהירות וביצירתיות כיצד ניתן, בסייעתא דשמיא, להרחיב את מעגל הקשרים. "אלמן, שלושים שנה, בודד, כאוב, לוחם, לא נכנע", סיכם הרב, "למרות הדמעות, למרות הלילות, למרות הקשיים" – אדם שממשיך לחפש דרך לבנות מחדש את חייו ולרפא את פצעיו.
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'מדברים מהלב' ב'קול חי':
