ישראל וארצות הברית מקדמות שינוי היסטורי במבנה היחסים הביטחוניים בין המדינות: הפחתה הדרגתית של הסיוע הביטחוני הישיר שמעניקה וושינגטון לישראל, והחלפתו במודל רחב של שיתופי פעולה ביטחוניים, טכנולוגיים ותעשייתיים. כך עולה מטורו השבועי של הפרשן המדיני אריאל כהנא.
על פי הדיווח, השינוי צפוי להתחיל בשנת 2029, עם סיומו של הסכם הסיוע הנוכחי שנחתם ב-2016, ולהימשך בהדרגה עד 2039. היעד הסופי, לפי ההנחיה הישראלית, הוא ביטול מוחלט של הסיוע הישיר והעברתו למסגרת של פרויקטים משותפים לפיתוח ולייצור מערכות נשק עבור שתי המדינות.
כיום מקבלת ישראל מארה"ב סיוע ביטחוני שנתי בהיקף של 3.8 מיליארד דולר, שרובו המוחלט חוזר למשק האמריקני באמצעות רכישת מערכות נשק מחברות אמריקניות. במודל החדש, הסכומים לא בהכרח יקטנו בפועל, אך צורתם תשתנה: במקום העברה תקציבית שמוגדרת כ"סיוע", הכסף יופנה להסכמים משותפים בתחומי ביטחון, מחקר, פיתוח וייצור.
עוד באתר:
בצד האמריקני מעורבים בשיחות מייקל נידאם, יועצו הבכיר של מרקו רוביו, והשגריר בישראל מייק האקבי. את הצד הישראלי מובילים מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם ושגריר ישראל בוושינגטון יחיאל לייטר. לפי כהנא, ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה את אנשיו להשלים את ההסכם לפני מערכות הבחירות בישראל ובארה"ב.
הרקע לשינוי הוא גם אסטרטגי וגם פוליטי. בישראל הבינו בשנים האחרונות כי המשך התלות בסיוע האמריקני הישיר הופך לנקודת חולשה, במיוחד לנוכח הקולות הגוברים בארה"ב, בעיקר באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית וגם בקרב בדלנים בימין, שקוראים להגביל או לעצור את הסיוע לישראל.
החשש הישראלי החריף במיוחד בעקבות התנהלות ממשל ביידן במהלך המלחמה, כאשר הוטלו עיכובים בפועל על אספקת חימושים לישראל. בהמשך, הצבעות בסנאט שבהן תמכו דמוקרטים רבים בעצירת אספקות ביטחוניות לישראל המחישו בירושלים כי גם עסקאות שכבר שולמו עלולות להפוך בעתיד לכלי לחץ פוליטי.
נתניהו, לפי דברי כהנא, הציג את המהלך בפני הנשיא דונלד טראמפ באחת מפגישותיהם בבית הלבן. טראמפ הופתע מכך שישראל מבקשת להפחית תלות בסיוע ישיר, אך מבחינה פוליטית המהלך עשוי להתאים גם לו: הוא יוכל להציג לציבור האמריקני הישג של הפסקת "מימון מדינה זרה", תוך שמירה ואף הרחבה של שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל.
המודל החדש יתבסס על מסגרות שכבר קיימות כיום, בעיקר בתחום ההגנה מפני טילים. מאז 2018 מפתחות ישראל וארה"ב יחד מערכות כמו 'חץ' ו'קלע דוד', כאשר ארה"ב משתתפת במימון וישראל משתתפת בפיתוח ובייצור. הכוונה כעת היא להרחיב את המודל הזה לתחומים נוספים, מעבר להגנה מפני טילים.
במסגרת השיחות נדונים גם רעיונות רחבים יותר, ובהם אפשרות להרחבת הנוכחות האמריקנית בישראל, הקמת בסיסי קבע או מחסני תחמושת וציוד גדולים, והעמקת שיתופי הפעולה המבצעיים והתעשייתיים בין מערכות הביטחון של שתי המדינות.
בישראל רואים בכך לא רק שינוי טכני, אלא מעבר תודעתי: מיחסי "סיוע" ליחסי "שותפות". במקום שארה"ב תוצג כמי שמעניקה לישראל כסף, המסגרת החדשה אמורה להדגיש את התרומה ההדדית: ישראל מקבלת גיבוי, טכנולוגיה ומסגרות פיתוח, וארה"ב נהנית מניסיון מבצעי ישראלי, שדרוג מערכות נשק, ידע טכנולוגי ותרומה לתעשייה הביטחונית האמריקנית.
למהלך עשויות להיות השלכות רחבות גם על עצמאות הרכש הביטחוני של ישראל. כיום הסיוע האמריקני מחייב רכישת מערכות נשק אמריקניות. ככל שהסיוע הישיר יצטמצם, ישראל עשויה ליהנות מגמישות גדולה יותר בפיתוח עצמאי, בייצור מקומי וברכש ממקורות נוספים.
לפי כהנא, גם איפא"ק, שבעבר התנגדה לצמצום הסיוע, מבינה כיום כי השינוי הפך כמעט בלתי נמנע. המטרה הישראלית היא לעגן את ההסכם החדש דווקא בתקופת ממשל אוהד במיוחד בוושינגטון, לפני שינוי אפשרי במאזן הכוחות הפוליטי בארה"ב.
אם ההסכם ייחתם, הוא צפוי לסמן פרק חדש ביחסי ישראל-ארה"ב: פחות תלות תקציבית ישירה, יותר שיתופי פעולה אסטרטגיים, ופחות יכולת להשתמש בסיוע הביטחוני כמנוף לחץ פוליטי נגד ישראל.
