בתוכנית 'הפוך על הפוך' עם הרב משה בן לולו, התארח הרב יעקב עג'מי לשיחה מרתקת על כוחה של התורה והצרות שבאות בגלל ביטולה. הרב עג'מי הדגיש כי מדובר בדברים שנכתבו שנים רבות לפני קום המדינה, אך נשמעים רלוונטיים במיוחד גם בימינו.
תחילה, הביא הרב עג'מי שלוש שאלות של הבן איש חי על הפסוק "וכי תבואו מלחמה בארצכם": שאלה ראשונה: למה נכתב תבואו ולא תבוא, דבר נוסף, היה צריך להיות כתוב וכי תעשו מלחמה, וגם, למלחמה בלמ"ד. והסביר כי אין מדובר רק בתיאור של מלחמה חיצונית, אלא במסר רוחני עמוק. הבן איש חי מלמד כי כאשר עם ישראל מתרחק מלימוד התורה – הוא למעשה מעניק לאויב את היכולת לפעול נגדו. כפי שנאמר בדרשה: "אם יבוא האויב להילחם בישראל בחרב שבידו, נמצא כאילו ישראל עצמם הביאו את המלחמה בארצם, שהם נתנו ידיים לגופו ולחרבו להילחם בם".
עוד באתר:
בהמשך, עבר הרב עג'מי לדברי חז"ל על הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". הבן איש חי מסביר כי כוחו של עשיו אינו תלוי רק בחרב עצמה אלא גם ביכולת להשתמש בה. "כשהקול קול יעקב, שתי קולות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה – אז אין הידיים ידי עשיו, שיהיה חסר שתי ידיים, גם הידית של החרב וגם היד של הלוחם". ככל שקול התורה מתחזק, כך נחלש כוחם של אויבי ישראל.
אחד המשלים הבולטים בדרשה עוסק בעצים ביער שראו קרדומות מתקרבות ופחדו שייכרתו אותם. אולם עץ זקן הרגיע אותם ואמר: "כל זמן שאף אחד מאיתנו לא יבגוד וייתן ידית לקרדומות האלה, מה הם יכולים לעשות לנו?" הבן איש חי משתמש במשל זה כדי להסביר כי גם כאשר קיימים איומים מבחוץ, עיקר הכוח שלהם נובע ממה שמתרחש מבפנים, וכי שמירה על העוצמה הרוחנית היא שמונעת מהאויב לממש את כוחו.
לקראת סיום הביא הרב עג'מי רעיון נוסף מהבן איש חי, העוסק בקשר שבין המילים "לחם" ו"מלח". לדבריו, התורה נמשלה ללחם משום שהיא צריכה להיות קבועה ומרכזית בחיי האדם, בעוד שהמלח מסמל דבר מועט וטפל. "התורה נקראת לחם, שצריך לעסוק בה בקבע ובשובע, אבל מלח אדם אינו אוכל לשובע אלא מעט מן המעט". הוא הסביר כי כאשר התורה הופכת משגרת חיים מרכזית לדבר שולי ומזדמן, נוצרת מציאות של "מלחמה".
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'הפוך על הפוך' ב'קול חי':
