לקראת יום ההילולא ג׳ בתמוז, פרסם הרב שניאור אשכנזי שיעור מיוחד על דמותו ומורשתו של הרבי מליובאוויטש. לדבריו, הדרך הנכונה לציין את היום אינה להסתפק בסיפורים על גדולתו של הרבי, אלא להפנים את דרישתו מכל יהודי לקחת אחריות ולפעול במקום שבו הוא נמצא.
“הרבי מליובאוויטש אינו רק אדם גדול”, אמר הרב אשכנזי בפתח דבריו. “הרבי הופך כל אחד לגדול. הוא לא מעמיד את עצמו במרכז החדר, אלא דוחף כל אחד לפתוח ערוץ בעצמו, ומשדר לו: אני סומך עליך”.
הרב אשכנזי סיפר על הרב אריה כהן, לשעבר סגן ראש עיריית ראשון לציון, שסיפר כי דרכו לתורה ולמצוות החלה בגיל צעיר, כאשר נער בן 14 שעמד ברחוב והניח תפילין לעוברים ושבים פנה אליו. “כל מה שפעלתי אחר כך בעיר, תלמודי תורה, ישיבות ומוסדות, שייך לאותו ילד”, סיפר כהן.
עוד באתר:
מכאן עבר הרב אשכנזי לדברי חז״ל על “ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס”, שלדבריהם הביאה לחורבן ירושלים. הוא הסביר כי לא מדובר בענווה במובנה החיובי, אלא בתחושה של אדם האומר לעצמו שאין בכוחו לשנות את המציאות.
“הוא לא ראה בעצמו אדם שיכול להציל את עם ישראל”, הסביר. “הוא חשב שהגזירה כבר נגזרה, ואם הבית לא ייחרב היום הוא ייחרב מחר. זו הענווה המסוכנת ביותר: המחשבה שמה שאני עושה לא משנה”. לדבריו, אותו שורש נמצא גם בסיפור קמצא ובר קמצא: בעל הסעודה, החכמים ששתקו ובר קמצא עצמו לא העלו בדעתם שמעשה פרטי של שנאה, השפלה או שתיקה עשוי להוביל לחורבן לאומי. “גלות היא הרבה יהודים שאומרים ‘מה אני כבר יכול לשנות’. גאולה היא הרבה יהודים שאומרים: את ירושלים החריבו אנשים פשוטים כמונו, ולכן גם אנשים פשוטים כמונו יבנו אותה מחדש”.
בהמשך הביא הרב אשכנזי את סיפור חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים. התורה מאריכה בפרטי החלומות, הסביר, כדי ללמד כיצד ארבע מילים שאמר יוסף הצדיק, “מדוע פניכם רעים היום”, שינו את גורלו והובילו אותו לבסוף מבית האסורים אל כס המשנה למלך.
יוסף, שהיה בעצמו שבור וכלוא, הבחין במצוקתם של שני אנשים אחרים והתעניין בהם. אותה אמפתיה קטנה פתחה את הדרך להצלתו ולהצלת מצרים כולה מן הרעב. “אם ראית משהו, זה שייך אליך”, אמר הרב אשכנזי. “ההשגחה הביאה את הדבר אל מול עיניך מפני שיש לך תפקיד בו. לפעמים ארבע מילים, תשומת לב אחת או מעשה קטן משנים גורל של אדם ועולם שלם”.
כדוגמה הביא את סיפורו של איש עסקים יהודי שנהג בכל מקום שאליו הגיע לשאול בבית הכנסת המקומי: “אולי אתם צריכים עזרה?”. בביקור באינדונזיה הוא פגש אישה יהודייה שביקשה לערוך בר מצווה לבנה, אך לא היה מי שילמד אותו תפילין וקריאה בתורה. איש העסקים לקח את הילד ללונדון, הכין אותו לבר המצווה וחיבר אותו מחדש לעם היהודי. “הוא לא היה רב ולא שליח”, הדגיש הרב אשכנזי. “הוא היה איש עסקים שהבין שהוא לא הגיע למקום רק בשביל יהלומים. הקדוש ברוך הוא שלח אותו לשם כדי למצוא נשמה יהודית”.
בחלק נוסף של השיעור עסק הרב אשכנזי בפרשת המרגלים ובשאלה מדוע הקב״ה אמר למשה “שלח לך”, מבלי לצוות עליו במפורש. לדבריו, הרבי הסביר כי הקב״ה ביקש ממשה להתחיל לבחור, ליזום ולקבל אחריות, גם כאשר הדבר כרוך בסיכון. “האדם לא בא לעולם רק כדי למלא פקודות”, אמר. “הוא בא לבחור, להרחיב את גבולות הקדושה ולהכניס בתורה ובמצוות את אותה נשמה, יצירתיות ואומץ שהוא מכניס לעסקיו”.
בסיום סיפר הרב אשכנזי על העיתונאי שאול שיף, שנכנס ליחידות אצל הרבי. הרבי הביט בפתק שלו ואמר שכבר קיבל ממנו בעבר מכתב, אף ששיף לא זכר שכתב. לאחר מחשבה נזכר כי שנים קודם לכן שלח על מפית בקשת ברכה עבור פוליטיקאי ישראלי, ללא חתימה. הרבי זיהה אותו על פי כתב ידו.
לדברי הרב אשכנזי, המסר העמוק בסיפור אינו רק כוח הזיכרון של הרבי, אלא האחריות שהטיל על האדם שמולו: “אתה, עם כתב היד שלך, יכול לשנות את המציאות. תפקידי הוא לתת לך את הגפרור ולהזכיר לך כמה אור אתה מסוגל להדליק”.
הרב אשכנזי חתם בקריאה מעשית: להקים שיעור או דוכן תפילין במקום העבודה, להקדיש זמן לילדים, לחזק את שלום הבית, להפיץ דבר תורה או פשוט להבחין באדם הזקוק למילה טובה. “ג׳ בתמוז אינו יום שבו הפרוז׳קטור הגדול כבה”, אמר. “זה היום שבו הודלקו מיליוני נרות קטנים. כל אחד מאיתנו נדרש להיות הנר שמאיר את המקום שבו הוא נמצא”.
