ניסיון נוסף לתקוף את עולם הישיבות בשם “שקיפות” ו”פיקוח” הסתיים בנתונים שמספרים סיפור אחר לגמרי: מתוך עשרות ביקורות לילה שנערכו בפנימיות הישיבות בשנים האחרונות, רק בביקורת אחת נמצאו ליקויים – וגם הם הוגדרו כליקויים קלים בלבד.
הנתונים נחשפו בעקבות בקשת חופש מידע שהוגשה למשרד הרווחה על ידי התנועה לחופש המידע, עבור עיתונאי 'כלכליסט' שחר אילן. מטרת הבקשה הייתה לבדוק כיצד מפקח משרד הרווחה על פנימיות ישיבות שבהן שוהים תלמידים בתנאי לינה, במסגרת תקציב התמיכה הממשלתי.
אלא שבמקום תמונה של הפקרות, הנתונים מצביעים על מציאות שונה: מדי שנה נערכות בין 550 ל-600 ביקורות שוטפות בפנימיות הנתמכות — קרוב לשלוש ביקורות לכל מוסד. בנוסף לכך נערכו גם ביקורות לילה: 46 ביקורות בשנת 2023, 55 בשנת 2024 ו-53 בשנת 2025. ובשורה התחתונה: בכל ביקורות הלילה הללו לא נמצאו פגמים, למעט ביקורת אחת בשנת 2025 שבה נמצאו ליקויים קלים בלבד.
עוד באתר:
בכל מערכת תקינה, נתון כזה היה אמור להוביל לכותרת פשוטה: הישיבות עומדות בדרישות הפיקוח. אך במקום זאת, מי שיזמו את הבדיקה בחרו להפוך את המסקנה על ראשה — לא לשאול כיצד ייתכן שכמעט כל הביקורות יצאו תקינות, אלא לטעון שאין מספיק ביקורות לילה.
משרד הרווחה עצמו הסביר כי אגף התמיכה במוסדות ביצע בשנת 2025 בלבד 623 ביקורות פיזיות בפנימיות הנתמכות. לפי המשרד, רוב הביקורות וביקורות הפתע מבוצעות בשעות הפעילות של המוסדות, משום שבשעות אלה ניתן לבצע בדיקה אפקטיבית: לאמת נתונים מול הדרג המנהלי, לשוחח עם התלמידים בנפרד, לבדוק את תנאי המחיה והתשתיות, ולבחון גם את קיומה של לינה בפועל.
במשרד הבהירו עוד כי בשעות הלילה כמעט ואין פעילות בפנימיות מלבד שינה, ולכן תדירות הביקורות הליליות נמוכה יותר. עם זאת, בכל מקרה שבו עולה אינדיקציה לאי־התאמה במהלך ביקורת, מבוצעת ביקורת פתע לילית נוספת.
כלומר: המדינה לא “עוצמת עיניים”, אלא מפעילה מודל פיקוח שמבוסס על ביקורות שוטפות, בדיקות פיזיות, שיחות עם תלמידים ובדיקת תשתיות — ובמקרים שבהם מתעורר צורך, גם ביקורות לילה.
למרות זאת, התנועה לחופש המידע וגורמים בשמאל בחרו להציג את הנתונים כראיה ל”פיקוח לקוי”. הטענה המרכזית שלהם היא שב-75% מהמוסדות לא נערכות ביקורות לילה, ולכן “לא ניתן לדעת” אם התלמידים ישנים בהם בפועל.
אלא שהטענה הזו מתעלמת מהנתון המרכזי ביותר: כאשר כן נערכו ביקורות לילה — עשרות רבות של ביקורות בשלוש שנים — כמעט כולן נמצאו תקינות לחלוטין. גם הביקורת החריגה היחידה לא חשפה הונאה, לא חשפה מוסד פיקטיבי ולא חשפה כשל חמור, אלא ליקויים קלים בלבד.
כך הופך שוב עולם התורה למטרה נוחה: אם נמצאים ליקויים — תוקפים את הישיבות. אם לא נמצאים ליקויים — תוקפים את הפיקוח. ואם גורמי המקצוע במשרד הרווחה מסבירים שהביקורות ביום אפקטיביות יותר — גם זה לא מספק את מי שמגיעים מראש עם כתב אישום מוכן.
הוויכוח כאן אינו באמת על ביקורת לילה כזו או אחרת. הוא על היחס הבסיסי לעולם הישיבות. במקום לראות במוסדות הללו מסגרות חינוכיות שמחזיקות אלפי נערים, מעניקות להם בית, מסגרת, השגחה ותנאי מחיה — יש מי שמתעקשים להציג אותן כבעיה שיש לחשוד בה מראש.
דווקא הנתונים שהושגו במסגרת חופש המידע מוכיחים את ההפך: גם תחת ביקורות חוזרות, גם תחת פיקוח משרד הרווחה, וגם בביקורות פתע ליליות — הישיבות עמדו במבחן כמעט באופן מלא.
במקום מתקפה נוספת על תקציבי הישיבות ועל עצם קיומן של הפנימיות, הנתונים הללו היו צריכים להוביל למעט הגינות: להכיר בכך שהפיקוח מתבצע, שהממצאים חיוביים, ושהניסיון לצייר את עולם התורה כמערכת שמסתירה כשלים פשוט אינו עומד מול העובדות.
