יש רגעים שבהם מספר שורות של טקסט גורמות להבין בדיעבד שנים של התנהלות לעומתית ומקוממת. דינה זילבר, מי שכיהנה במשך שנים כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי־מינהלי, פרסמה בעיתון 'הארץ' מאמר דעה שבו היא תוקפת את הציבור הדתי, את עולם התורה ואת האפשרות לחיזוק מעמדה של ההלכה במרחב הציבורי, מה שמסביר בדיעבד שורה ארוכה של עימותים ציבוריים שניהלה בעת שכיהנה כאחת הפקידות המשפטיות החזקות במדינה.
במשך שנים הציגה זילבר את מאבקה נגד הפרדה מגדרית, אירועים נפרדים ומדיניות שנועדה להתחשב בציבור החרדי כעמדה משפטית גרידא. היא שלחה חוות דעת, מנעה אירועים בהפרדה, התערבה בהחלטות של רשויות מקומיות, מוסדות ציבור ואף גופים נוספים, כל זאת בטענה כי מדובר ביישום הדין. מנגד, אישי ציבור רבים בימין ובמפלגות החרדיות והדתיות טענו כבר אז כי עמדתה, המשפטית לכאורה, מושפעת מתפיסת עולמה הקיצונית, בלי שום קשר ללשון החוק וכוונת המחוקק.
ב-2017, לאחר שנים של מאבקים מתוקשרים, נטלה לבסוף הממשלה מזילבר את סמכויות הטיפול בנושא ההפרדה המגדרית. באותה תקופה מתחו עליה ביקורת, בין היתר, שרת המשפטים דאז איילת שקד וח"כ בצלאל סמוטריץ', שטען כי היא "מתעלמת מלשון החוק הברורה ולכפות בכוחניות על החברה הישראלית הכרעות ערכיות בסוגיות של אמונות ודעות השנויות במחלוקת ציבורית". גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, הגביל את האפשרות שלה לפרסם חוות דעת בנושא ללא אישורו.
עוד באתר:
כעת, כך נראה, הוסרו המסכות. "בדהרה של השלטון להפיכת ישראל למדינת הלכה משיחית, קיצונית ונחשלת, חלומות בלהה הנחלמים בלילות מיוזעים עלולים להפוך לאקטואליה יום־יומית", כותבת זילבר. "זאת תוך הישענות על חוק יסוד שמזריק את הדת בכינון ישיר אל עורקיה של המדינה, ועל שופטים שייבחרו במנגנון חדש, בידי הדרגים הפוליטיים, והציפייה מהם תהיה נאמנות לשלטון ולא לשלטון החוק".
וההסתה לא עוצרת כאן: "הפעלה של צעצוע חוקתי מסוכן בידיים קנאיות עלולה לאפשר בעתיד מדינת הלכה סטייל איראן או טורקיה של ארדואן. במדינה כזאת… תעוגן מעטפת שמנמנה של הטבות כלכליות ותעסוקתיות דווקא למגזר שתורם הכי פחות ושיקבל הכי הרבה", כך מתבטאת זילבר, שבמשך שנים נהנתה מכוח עצום, ופעלה 'בשם החוק', כביכול.
דינה זילבר אינה עוד בתפקידה, אך השיטה – עודנה כאן. דבריה המסיתים שנחשפים כעת אמורים לשמש כתמרור אזהרה בוהק מפני התנהלות המערכת המשפטית. יועמ"שית שמקדשת מלחמה בילדי הציבור החרדי ומבחינתה כל האמצעים כשרים, שופטי בג"ץ שלשון החוק מעניינת אותם כקליפת השום – כל אלו סימפטומים של אותה מערכת, שיכורת כוח וחסרת מעצורים. על הציבור ונציגיו מוטלת החובה לשים לכך סוף.
