לראות את הארץ, להרגיש את הישועה: מדרכו של משה רבנו | נשמה ירושלמית: כשכיסופים הופכים לתעודת זהות
רבה של ירושלים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, היה זהיר מאוד במידת האמת והקפיד שלא לשנות מדיבורו אפילו לצורך גדול. אולם כאשר באו לשואלו אם מותר להצהיר בבית המשפט על מישהו שנולד בירושלים ועל ידי זה יקבל רישיון חוקי לעלות לארץ ישראל.
ענה הרב זוננפלד: בוודאי מותר ואין כאן חשש שקר, כיוון שדרשו חז"ל במסכת כתובות (דף ע"ה ע"א) את הפסוק "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון" (תהלים פז, ה) אמר רב מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
עוד באתר:
ופירש רש"י: '…אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, יקרא מבניה ויביאוהו אצלה'. פסק הגרי"ח: הרי אף על פי שלא נולד בציון חשיב שהוא נולד בציון, ולכן רשאי להישבע שנולד בירושלים, כיוון שהוא מצפה בערגה לראות בנחמת ציון וירושלים.
תשוקה שיוצרת שייכות
יסוד גלום בציפייה ובכיסופים, שהם כבר חלק מהדבר אף על פי שהישועה טרם הגיעה. עצם קבלת התפילה והחיבור של האדם לקדוש ברוך הוא הם חלק מהדרך ורצון השם, לכן תפילה מלשון חיבור – פתילה.
משה רבנו מתחנן אל השם חמש מאות וחמש עשרה תפילות; הוא לא נכנס לארץ, אבל כן זכה להביט בה ולראות אותה.
עד כדי כך, שכתוב בספר "מגלה עמוקות" כי אווירא דארץ ישראל מחכים בזכות ראייתו של משה רבנו, שקידש את אוויר ארץ ישראל לעולם.
לשמוח על הישועה מראש: מדרגתו של דוד המלך
זאת ועוד: יש דרגה גבוהה יותר בתפילה, שהתפילה נועדה גם בשביל לחזק באמונה כך כשאדם מתפלל ומאמין שתפילתו התקבלה ובוודאי מאמין שישועתו קרובה לבוא, הוא כבר יכול לשמוח מקבלת התפילה.
זהו מה שאמר דוד המלך: "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך" אני כל כך בטוח בישועה שלך, שאני כבר חש כאילו היא כבר באה.
מי שמצפה לציון בכיסופים ובערגה כבר נולד בה, ומי שמתפלל באמונה – כבר חי את הישועה.
