איחוד האמירויות הערביות מקדמת בשנים האחרונות מהלך רחב לצמצום תלותה במצר הורמוז, באמצעות הפיכת פוג'יירה לשער ימי ואנרגטי חלופי. אלא שלצד היתרונות הכלכליים והביטחוניים, המהלך עלול ליצור נקודת תורפה חדשה שתעמוד בפני עצמה על הכוונת האיראנית.
חוקר המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, יואל גוז'נסקי מסביר כי במשך שנים השקיעה אבו דאבי בצינור נפט המחבר את שדות הנפט שלה לפוג'יירה, אחת משבע האמירויות המרכיבות את הפדרציה, הממוקמת מחוץ למפרץ ועל חוף מפרץ עומאן. הצינור מאפשר כיום להזרים כ־1.5 מיליון חביות נפט ביום ישירות אל מחוץ למפרץ, מבלי לעבור במצר הורמוז.
ברקע המשבר המתמשך סביב המצר, שמשפיע על מפת הסחר והאנרגיה במפרץ, מתברר כי הצינור היה רק השלב הראשון. איחוד האמירויות מקדמת כעת הקמת נמל חדש והרחבה של מתקני המכולות בפוג'יירה, ובמקביל בוחנת הגדלה נוספת של יכולת הזרמת הנפט באמצעות תשתיות צנרת חדשות.
עוד באתר:
המטרה של אבו דאבי היא להגדיל את היקף הנפט המיוצא בנתיב "עוקף הורמוז" ולהפחית את התלות בנמל ג'בל עלי, מרכז הסחר החשוב ביותר במזרח התיכון. הנמל נמצא בתוך המפרץ ולכן הוא חשוף במיוחד לכל סגירה, איום או שיבוש במצר הורמוז.
לדברי גוז'נסקי, גם צינור הנפט אבו דאבי–פוג'יירה וגם מתקני נמל ג'בל עלי כבר היו יעדים לתקיפות איראניות. עובדה זו ממחישה כי עצם הסטת התשתיות אל מחוץ למפרץ אינה מבטלת את האיום, אלא עשויה לשנות את מיקומו.
כאן נוצר הפרדוקס האסטרטגי: ככל שפוג'יירה תהפוך לשער הימי החלופי והמרכזי של איחוד האמירויות, כך תגדל חשיבותה גם בעיני איראן. ריכוז של נמלים, מסופי נפט, מתקני אחסון, צינורות ותשתיות לוגיסטיות באזור אחד עשוי לחזק את החוסן הכלכלי, אך גם להפוך את האזור ליעד מפתה בעת עימות.
אם בעבר מצר הורמוז היה צוואר הבקבוק המרכזי של הסחר האזורי, הרי שבעתיד פוג'יירה עצמה עלולה להפוך ל"נקודת התורפה החדשה". פגיעה בה עשויה לשבש בבת אחת חלק משמעותי מיכולת הייצוא, האחסון והסחר של איחוד האמירויות.
המסקנה הרחבה היא שמדינות המפרץ אינן מוותרות על הורמוז, אך הן מבקשות לבנות לעצמן חלופות ותוכניות גיבוי. אלא שגם החלופה אינה חסינה: היא אינה מבטלת את הסיכון, אלא מעבירה את מרכז הכובד האסטרטגי מנקודת חיכוך אחת לאחרת.
במילים אחרות, פוג'יירה אינה מחליפה את מצר הורמוז, אך היא עשויה להפוך לחוליה הקריטית הבאה במאבק על חופש השיט, האנרגיה והסחר במפרץ.
