בעל הקרן אורה כותב "עיקר הצלחת התורה היא כאשר ישפיע לזולתו ואיש את רעהו יעזורו" (תענית דף ז' ע"א). כך סיימה ועדת פרס ישראל לתרבות תורנית את נימוקיה להעניק הפרס להרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל. דוד גדנקן עם 10 דברים שלא ידעתם על ראש הישיבה ז"ל.
א. אהרן למשפחת ליכטנשטיין נולד בצרפת בשנת 1933. בשנת 1940 פלשו הנאצים ימ"ש וכבשו את צרפת. חודשים ספורים לאחר כיבוש זה נמלטה משפחת ליכטנשטיין לארצות הברית.
ב. שבגר אהרן והחל לימודיו בגיל התיכון, למד לימודיו התורניים אצל שני רבנים ידועי שם בארה"ב. הרב יצחק הוטנר והרב אהרן סולובייצ'יק.
עוד באתר:
ג. עבר ללמוד ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק, מורו ורבו היה הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק. אהרן ראה כרבו המובהק. הרב סולובייצ'יק העניק לר' אהרן סמיכה לרבנות (בשנת 1959) כשהרב אהרן צעיר בן 26 שנים בלבד. הרב אהרן נשא לאשה את ביתו של רבו, גם היא אשה עם השכלה רחבה הד"ר טובה (סולובייצ'יק) ליכטנשטיין.
ד. במקביל ללמודיו בישיבה למד גם ספרות אנגלית. כשהיה בן 24 שנים סיים לימודים לתואר דוקטור בפילוסופיה, באוניברסיטה היוקרתית ביותר בארה"ב – אוניברסיטת הרווארד שליד בוסטון. עבודת הדוקטורט של ר' אהרן היתה על הגותו של תומאס מור, עורך דין, פוליטיקאי והוגה דעות אנגלי.
ה. הרב אהרן ליכטנשטיין החל את שליחותו החינוכית כשלימד תקופה קצרה את מקצוע "ספרות אנגלית" במכללה לנשים ע"ש שטרן שליד ישיבה יוניברסיטה. כיון שהכל ידעו על היותו תלמיד חכם וגדול בתורה נקרא לעמוד בראש כולל בישיבת רבנו יצחק אלחנן גם היא שייכת לישיבה יוניברסיטי.
ו. הרב יהודה עמיטל זצ"ל, שהקים את ישיבת "הר עציון" באלון שבות שבגוש עציון, פנה בשנת 1970 לרב אהרן ליכטנשטיין והציע לו לשמש יחד איתו כראש הישיבה. הרב ליכטנשטיין קיבל ההצעה ונענה לה ברצון רב. הענותו הביאה לעלייתו ארצה יחד עם משפחתו (1971). שני ענקי תורה אלה, בדעותיהם הייחודיות, עמדו יחדיו כראשי הישיבה וזכו לחנך ולגדל עשרות רבנים שהינם כיום ראשי ישיבות ומורי הלכה ברחבי ישראל.
ז. הרב אהרן ליכטנשטיין כיהן במקביל להיותו ראש ישיבת "הר עציון" גם כרקטור של מכללת יעקב הרצוג, מכללה שיסודה בישיבת הר עציון כמסד לגידול מורים ואנשי חינוך ברוח התורה והמסורה. הרב אהרן שימש גם כראש כולל "גרוס" בירושלים, כולל שהיה הסניף הישראלי של הכולל בישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק. הרב ליכטנשטיין גר בירושלים למעלה משלושים שנה, אך בשנת 2006 עבר להתגורר בסמוך לישיבה שעמד בראשה באלון שבות.
ח. הרב ליכטנשטיין היה מאלה שלא הלכו בתלם של רבני הציבור הדתי לאומי. הוא בלט בכתיבה והבעת דעותיו התורניות בהבלטב של דעותיו העצמאיות. בתקופה מסויימת השתייך לגוף שנקרא "נתיבות שלום" הנהגה דתית שתמכה בפשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון. רבים זוכרים את דעותיו התקיפות שלאחר רצח יצחק רבין ז"ל. ביקורתו הייתה בעיקר כנגד אותם רבנים שהביעו דעות קיצוניות ומלהיטות בתקופה שטרום הרצח. הרב גינה את אלה שהתעלמו מהשתייכותו של הרוצח, לחוגים הדתיים הלאומיים. יחד עם הרב עמיטל היו מהתנועה הידועה כ"מימד".
ט. כאן החובה להדגיש ולציין כי עיקר הגותו של הרב ליכטנשטיין הייתה בתחום התורניים. הרב פירסם מספר רב של מאמרים בתחום פרשנותו לתלמוד, בענייני הלכה והשקפת עולם. ישיבת הר עציון הוציאה קבצים של "שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין" אלה שיעוריו על המסכתות זבחים, טהרות, פסחים, בבא מציעא, בבא בתרא, גיטין והוריות. ידוע הקונטרס שכתב על "דינא דגרמי של הרמב"ן". את תפיסת עולמו הרבנית פירסמו תלמידיו בספר : "באור פניך יהלכון". עם הרב חיים סבתו ניהל הרב ליכטנשטיין שיחות רבות בנושאי השקפה ויהדות ואלה פורסמו בספר "מבקשי פניך". מאמר ידוע של הרב היה "זאת תורת ההסדר" במאמר זה הציב הרב ליכטנשטיין תשתית רעיונית והלכתית לשילוב תורה ושירות צבאי במסגרת ישיבות ההסדר.
י. הרב ליכטנשטיין זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשע"ג. העיטור הוענק לו על ספריו על התלמוד בוהם הביא את שיטת הלימוד הבריסקאית לזיקוק ומיצוי מעמיקים ומרשימים. בהם פתח את הלמדנות התלמודית המסורתית לפני בני הדור. כעבוק שנה העניקה מדינת ישראל לרב ליכטנשטיין את פרס ישראל ( תשע"ד-2014) לספרות תורנית. בנימוקי וועדת הפרס נאמר " הרב ליכטנשטיין העמיד דורות של תלמידים למאות ולאלפים. יצירתו התורנית רבת האנפין ומתאפיינת בעומקה, בהיקפה ובהגיונה המופתי. יש בה שילוב מופלא של בקיעות בכל חדרי התורה, העמקה בדרך החשיבה העיונית התלמודית ומחשבה מקורית ויצירתית. הלומד בספריו יגלה דרך חדשה ב"לומדות", בהבנה מעמיקה של התלמוד ופרשניו . הרב ליכטנשטיין הפך את הלימוד העיוני המעמיק מנחלתם של עילויים בודדים למתודה שבכוחו של כל לומד הרוצה בכך ליישמה. מרגש היה לשמוע רבנים ידועים כמו: הרב יובל שרלו, הרב בני לאו , הרב חיים נבון שסיפרו על גדולתו של מורם, מחנכם ורבם.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
