בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ הובא ווארט לפרשת כי תבוא, העוסק בוידוי המעשרות. התורה אומרת: "ואמרת לפני ה' אלוקיך, בערתי הקודש מן הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר ציוויתני, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי". ונשאלת השאלה, מדוע זה נקרא "וידוי", הרי האדם אינו מתוודה על חטאים אלא מספר דווקא על הדברים הטובים שעשה?
מסופר על ה"אהבת ישראל" מוויזניץ שאמר ל"דברי יואל" מסאטמר, על הפסוק שאומרים בראש השנה: "וזוכר כל הנשכחות אתה, ואין שכחה לפני כיסא כבודך". אדם שמקיים מצוות אך אינו מחזיק טובה לעצמו ואינו מתגאה במעשיו, כביכול "שוכח" מהמצווה. הוא אינו אומר: "אני היום נתתי צדקה", "אני היום התגברתי על היצר הרע", אלא אינו מתגאה כלל, אז הקב"ה זוכר את המצווה, ואילו אדם שעובר עבירה תמיד צריך לזכור ולחזור כל כך בתשובה.
נענה ה"דברי יואל" מסאטמר, והסביר כי על פי הדברים הללו, ניתן להבין את השם "וידוי" מעשרות. האדם אומר: "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי". דווקא המילים "ולא שכחתי" הן נקודת הווידוי: הוא אמנם קיים את המצוות, אך לא שכח אותן במובן שהחזיק טובה לעצמו, זכר את מעשיו והתפאר בהם. על כך הוא צריך להתוודות.
עוד באתר:
כאשר אדם מתגאה במצווה שעשה, יש בכך פגם, ואילו כאשר הוא עובר עבירה, עליו לזכור אותה כדי לתקן ולחזור בתשובה שלמה. כך מתבאר מדוע התורה קוראת לזה – "וידוי מעשרות", אף שאין בו הודאה מפורשת על חטא: הווידוי הוא על היחס של האדם למעשיו הטובים ועל מה שהוא "לא שכח".
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
