המשפיע החב"די הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון הקדיש שיעור עומק לפרשת כי תבוא לשאלה שמעסיקה לא מעט משפחות ואנשי חינוך: כיצד נכון לנהוג בילד או נער שהתרחק מהדרך, והאם מגיע שלב שבו יש לרחק אותו כדי להגן על הבית והסביבה.
הרב ג'ייקובסון הציג עמדה ברורה שלפיה אין להתייאש משום נשמה יהודית, והסביר כי לצד שמירה על גבולות ההלכה והבית, תפקידו של יהודי הוא להוסיף קירוב, אהבה וסבלנות – ולא לנתק.
את דבריו ביסס על דרשת חז"ל לפסוק "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". לדבריו, תחילת דרכו של משה רבנו קשורה לקירובה של בתיה בת פרעה, ואילו בסוף ימיו הוא מברך את ראובן ואומר: "יחי ראובן ואל ימות" – ביטוי לתיקון, קבלה וקירוב גם לאחר נפילה.
עוד באתר:
בהמשך הביא הרב ג'ייקובסון מדברי בעל "מגלה עמוקות", שלפיהם שאיפתו של משה רבנו להיכנס לארץ הייתה קשורה גם לרצונו להמשיך לקרב את הרחוקים ולהעלותם לקדושה.
אחד הרגעים המרכזיים בשיעור היה סיפור ששמע הרב ג'ייקובסון מהרב לוי בוקט על אירוע שהתרחש ב-770. לדבריו, בחור בעל חזות רחוקה מעולם התורה ניגש לרבי מליובאוויטש בעת חלוקת "לקח". הרבי חייך אליו, העניק לו עוגת דבש והזמין אותו אישית להשתתף בהקפות בשמחת תורה.
מאחוריו עמד ראש ישיבה מסאטמר, שנראה מופתע מהיחס. בהמשך שוחח עמו הרבי על סיפור חסידי שבו נאמר כי המעלה הגדולה ביותר של צדיק הייתה בכך ש"השיב רבים מעוון" וקירב יהודים לאביהם שבשמיים.
לדברי הרב ג'ייקובסון, לפנות בוקר של שמחת תורה נראה אותו בחור רוקד במעגל ב-770, כשידיו על כתפיו של חסיד מבוגר שמסר את נפשו על שמירת היהדות בברית המועצות.
הרב ג'ייקובסון חתם במסר חינוכי: "פעולה אחת טובה מאלף אנחות". לדבריו, גם כאשר המצב כואב ומורכב, אין מקום לייאוש, כעס או ויתור על ילד או על יהודי שהתרחק.
