בשיעורו לפרשת ניצבים-וילך לקראת ראש השנה תשפ"ז, הציג רבה של אלעד, הרב מרדכי מלכא, דרך מעשית ופשוטה להתכונן ליום הדין: לא לקבל על עצמנו מהפכות גדולות, אלא לבחור קבלה אחת קטנה, אמיתית וברורה – ולעמוד בה.
הרב פתח בביאור הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", והזהיר מפני מלכודת מוכרת של הימים שלפני ראש השנה: הרצון לקבל על עצמנו שינוי קיצוני ולהפוך בן רגע לאדם אחר.
לדבריו, דווקא שם היצר הרע עלול לפעול. הוא דוחף את האדם לקבל על עצמו קבלות גדולות מדי, מתוך ידיעה שלא יצליח לעמוד בהן, וכך יגיע בסופו של דבר לייאוש.
עוד באתר:
מנגד, הרב הביא את דרכם של בעלי המוסר, הרש"ש ורבי ישראל מסלנט, שהורו לבחור בקבלה קטנה, ממוקדת ואמיתית. קבלה כזו, לדבריו, מבטאת רצינות של ממש והופכת את האדם לבעל תשובה.
כדי להמחיש את עוצמתו של מעשה קטן, הביא הרב את מאמרו הידוע של הסבא מקלם: "כדאי לו לקדוש ברוך הוא לברוא את כל העולם כולו ולנהלו ששת אלפי שנים… כדי שבכל תולדות האנושות יהיה לו אדם אחד שפעם אחת בחייו יאמר 'ברוך הוא וברוך שמו' בכוונה".
מכאן הגיע הרב להצעה המעשית שלו לקראת ראש השנה: להתחזק בעניית "אמן" בכוונה ובשימת לב.
לדבריו, "גדול העונה יותר מן המברך", משום שבעניית אמן האדם אינו רק שומע את הברכה, אלא מאשר אותה בלבו ומצרף אליה כוונה שלמה.
הרב המחיש זאת בסיפור מדין תורה אצל רבנו תם. מוהל שהתעכב לברית הגיע לאחר שמוהל אחר כבר מל את התינוק, ותבע אותו על גזילת מצווה. רבנו תם שאל אותו אם שמע את הברכה וענה אמן. כשהשיב בחיוב, פסק לו: "לא מגיע לך כלום… שמעת את הברכה, ענית אמן – גדול העונה יותר מהמברך".
את שיעורו חתם הרב בדרשת חז"ל על הפסוק "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים": "אל תקרי 'שומר אמונים' אלא 'שומר אמנים'".
לדבריו, "מי ששומר וממתין לכל אמן ואמן ומכוון בכל אמן ואמן, כל השערים נפתחים לו: פרנסה, בריאות, ומבטל מעליו כל גזירה קשה ורעה".
בסיום בירך הרב את הציבור בכתיבה וחתימה טובה, לחיים טובים ולשלום לכל בית ישראל.
