ראש השנה עם הילדים, ששה ימים-ששה צעדים חינוכיים.
להתכונן עם הילדים לראש השנה בבית, לחוויה של קדושה, תפילה וצמיחה.
הצעד שני/ התפילה – לעזור לילדים להתחבר, לא רק לשבת.
הישיבה ממושכת בבית הכנסת- אינה תמיד פשוטה:
ראש השנה מגיע, ואיתו התפילות המיוחדות. עבור ההורים, אלו רגעים מרוממים של תפילה, בקשה והתקרבות לקב"ה.
אבל עבור ילדים, במיוחד הצעירים שבהם, ישיבה ממושכת בבית הכנסת אינה תמיד פשוטה.
וכאן ניצבת בפני ההורים- שאלה חשובה:
איך אנחנו יכולים לעזור לילדים לחוות את תפילות ראש השנה – ולא רק "להחזיק מעמד", עד שהן מסתיימות?
עוד באתר:
איך מודדים את הצלחת התפילה- של הילד?:
לפעמים, אנחנו מודדים את הצלחת התפילה של הילד לפי הזמן שבו ישב בשקט. אם הוא ישב יפה – אנחנו מרוצים. אם הוא זז, לחש או ביקש לצאת, אנחנו מרגישים שהתפילה -לא הצליחה.
מהי המטרה?:
אבל, אולי כדאי להסתכל על הדברים- אחרת.
המטרה היא לא רק שהילד ישב בבית הכנסת. המטרה היא שהוא יתחיל להכיר ולאהוב -את התפילה.
ילד קטן אינו מסוגל להתפלל במשך שעות -כמו מבוגר:
הוא זקוק לתפילה שמתאימה לגילו וליכולת הריכוז שלו.
אפשר לבחור איתו מראש כמה קטעים שהוא יאמר. למשל, פסוק אחד, פרק תהילים, או קטע קצר מתוך המחזור.
אפשר לומר לו: "בקטע הזה נתפלל ביחד." כך הילד מקבל משימה ברורה, קצרה ומעשית.
גם ההתרשמות מהאווירה -היא חלק מהחינוך:
חשוב לזכור: גם אם הילד אינו מתפלל בכל רגע – אין פירוש הדבר שהוא אינו לומד.
הוא רואה את אבא מתפלל. הוא שומע את הציבור. הוא מרגיש את האווירה המיוחדת. הוא רואה אנשים מתרגשים מהתפילה.
גם ההתרשמות מהאווירה בבית הכנסת היא חלק מהחינוך.
גבולות -אך לא הערות:
לכן, לא כדאי להפוך את בית הכנסת למקום של הערות- בלתי פוסקות:
"שב", "אל תדבר", "תסתכל במחזור", "אל תזוז".
ודאי שצריך להציב גבולות ולהסביר לילד כיצד מתנהגים בבית הכנסת, אבל אפשר לעשות זאת ברוגע ובמידה.
מה עושים בפועל?
עם הילד הקטן: בשני ימי ראש השנה, לא נדרוש ממנו לשבת ולהתפלל כמו מבוגר.
נבחר כמה רגעים שבהם יהיה שותף: לפתוח את המחזור, לומר קטע קצר שהוא מכיר, להקשיב לתקיעות ולעמוד ליד אבא.
אם הוא מתעייף, אפשר לתת הפסקה קצרה, בלי להפוך את בית הכנסת למקום של הערות בלתי פוסקות.
עם ילד גדול יותר: הוא כבר יודע לקרוא ולהתפלל בכוחות עצמו.
אבל גם ילד עצמאי זקוק לרגע שבו אבא מתפלל איתו.
בכל אחד מימי החג, אפשר לבחור קטע מסוים, להתפלל אותו יחד ולהסביר בקצרה את משמעותו.
כך התפילה הופכת עבורו לא רק לחובה, אלא לחוויה של שותפות וקשר עם אבא.
נקודה למחשבה להורים:
לפעמים אנחנו רוצים שהילד יתפלל כמו מבוגר, אבל הילד מתפלל כמו -ילד. החינוך לתפילה אינו נבנה ביום אחד.
הוא נבנה מהרגעים הקטנים: אבא שמתפלל בכוונה, אמא שמדברת על התפילה בבית, ילד שמכיר פסוק, ילד שמקשיב לתקיעת השופר, ומרגיש שהוא חלק ממשהו -גדול ממנו.
המטרה היא:
שהילד יצא מתפילות ראש השנה עם טעם טוב, ורצון לחזור אליו בשמחה, שוב בשנה הבאה.
המטרה אינה רק לעבור את תפילות ראש השנה -בשלום.
כשאנחנו מורידים את הלחץ – אנחנו יכולים להעלות- את החיבור.
המאמר הבא: הצעד השלישי – תקיעת השופר: איך הופכים את רגע השופר לחוויה- שהילד יזכור?
קראו גם את המאמר הקודם בסדרה:
הצעד הראשון – ראש השנה עם הילדים: הצעד שמתחיל עוד לפני החג
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
