אנחנו רגילים להביט במפת העולם ולחשוב שכך באמת נראים היחסים בין המדינות והיבשות, אלא שהמציאות מורכבת בהרבה. בפינת "איך זה עובד" במגזין הצהריים בהגשת אריאל ברמן התארח אורן רז, מנהל אגף כרטוגרפיה במרכז למיפוי ישראל, והסביר כיצד ניסיון להפוך את פניו של כדור הארץ התלת-ממדי למפה שטוחה יוצר בהכרח עיוותים – ומדוע הוויכוח על המפה הנכונה הוא לא רק מקצועי, אלא לעיתים גם פוליטי.
במרכז השיחה עמדה מפת מרקטור, שנוצרה במאה ה-16 והפכה עם השנים לאחת הדרכים המזוהות ביותר להצגת העולם. ההיטל שעליו היא מבוססת מגדיל מאוד שטחים ככל שמתקרבים לקטבים, ולכן למשל גרינלנד נראית במפה כמעט בגודלה של אפריקה, אף שבמציאות אפריקה גדולה ממנה בערך פי 14. רז חידד כי לא אפריקה היא זו שמוקטנת בהכרח, אלא בעיקר האזורים הסמוכים לקטבים שמוצגים בגודל גדול באופן לא פרופורציונלי.
לדברי רז, מקור הבעיה הוא מתמטי: אי אפשר לקחת כדור תלת-ממדי ולפרוס אותו על משטח דו-ממדי מבלי לעוות מאפיין כלשהו. "יש כל מיני מסים שמשלמים, או הצורה משתנה, או הזוויות משתנות, או השטח משתנה", הסביר. היטל מרקטור נועד במקור לצורכי ניווט ימי, משום שאפשר לספנים לתכנן מסלול וכיוון בצורה יעילה. הצלחתו בעולם הימאות סייעה לו להתבסס לאורך השנים הרבה מעבר למטרה המקורית שלשמה פותח.
עוד באתר:
אלא שהדיון אינו מסתיים בגאומטריה. רז התייחס למהלך שקודם באו"ם לשימוש בהצגות אחרות של מפת העולם, וציין כי גם בקרטוגרפיה עשויים להיכנס שיקולים פוליטיים ותודעתיים. לדבריו, האופן שבו מדינות מוצגות על המפה עשוי להשפיע על הדרך שבה אנחנו תופסים אותן ביחס לאחרות. כשברמן שאל מדוע ארצות הברית התנגדה למהלך, השיב רז כי יש להפנות את השאלה אל האמריקנים, והעריך כי גם היחסים המתוחים מול האו"ם עשויים להיות חלק מהרקע להתנגדות.
אז האם בקרוב נצטרך להתרגל למפת עולם אחרת לחלוטין? לא בהכרח. רז הדגיש כי ההחלטה שעליה דנו אינה מחייבת, וכי הבחירה בהיטל תלויה בראש ובראשונה במטרתה של המפה. קיימות שיטות שונות שמנסות לשמר באופן מדויק יותר את היחסים בין שטחי המדינות, כאשר כל אחת מהן משלמת מחיר אחר בצורה, בזוויות או במרחקים. לכן גם בעתיד ייתכן שמדינות וגופים שונים יבחרו להציג את העולם באמצעות היטלים שונים.
בסופו של דבר, כדור הארץ כמובן אינו משתנה – רק הדרך שבה אנחנו מציגים אותו על הנייר. המשמעות המעשית, כפי שהסביר רז, נמצאת בעיקר במפה שתיתלה בכיתה, במשרד או על הקיר ובתמונה שהיא יוצרת אצל המתבונן. אחרי מאות שנים שבהן התרגלנו לגרסה מסוימת של העולם, הדיון החדש מזכיר כי אפילו מפה שנראית לנו מובנת מאליה היא למעשה תוצאה של בחירה מתמטית – ולעיתים גם של תפיסה היסטורית ופוליטית.
האזינו לדברים המלאים, מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן:
