ערב ראש השנה תשפ"ז, שיחול בשבת, התייחס הגאון רבי חיים איידלס בפתח תוכניתו "דרך חיים" ב'קול חי' לשאלה שמעסיקה רבים: כיצד יש להבין ראש השנה שבו לא נשמע קול השופר, ומה עומד לזכותם של ישראל במקום המצווה המרכזית של היום.
הגר"ח איידלס פתח בדברי בעל ה"ערוך לנר", הגאון רבי יעקב יוקב אטלינגר, שדן בדברי חז"ל על שנה "שאין מריעין בתחילתה" ובמשמעות המיוחדת של ראש השנה שחל בשבת.
כידוע, כאשר ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר, מחמת גזירת חז"ל שמא אדם יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים כדי ללכת ללמוד כיצד לתקוע.
עוד באתר:
התורה עצמה מבחינה בין "יום תרועה" לבין "זיכרון תרועה", ובראש השנה שחל בשבת מתקיים ה"זיכרון תרועה" ללא התקיעה בפועל.
אלא שלדברי הערוך לנר, דווקא כאן טמונה גם זכות גדולה.
בשנה שבה איננו תוקעים בשופר מפני קדושת השבת, כנסת ישראל יכולה כביכול להצביע על מסירותה לשמירת השבת. העובדה שאנחנו מוותרים על תקיעת השופר בשל חששם של חז"ל מחילול שבת, הופכת את השבת עצמה למליצת יושר על ישראל.
לדברי הגר"ח איידלס, המשמעות היא שככל שאנחנו מקפידים על קדושת השבת ומכבדים אותה כראוי, ניתן לבוא לפני הקב"ה ולומר: לא תקענו בשופר דווקא משום ששמרנו על שבת קודש.
במצב כזה, השבת עצמה "ממליצה עלינו", ופועלת עבור ישראל את מה שפועל השופר בשנה רגילה.
מכאן עבר הגר"ח איידלס לביאורו של בעל ה"משך חכמה", הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק.
לדבריו, אפשר היה לכאורה לטעון שאי־תקיעת השופר נעשית באונס גמור, שהרי חז"ל הם שתיקנו שלא לתקוע. אולם גם אדם שנאנס ולא קיבל תרופה עדיין חסר בפועל את פעולתה של התרופה.
דווקא כאן מתגלה, לפי המשך חכמה, כוח עצום.
עם ישראל יודע את גודל פעולתו של השופר ואת הזכות שהוא מעניק ביום הדין, ואף על פי כן הוא מוכן לוותר עליו כדי לקיים בשלמות את רצון ה' ואת גזירת חכמים, ולא להסתכן אפילו בחשש של חילול שבת.
לדברי הגר"ח איידלס, הוויתור הזה עצמו דומה במידה מסוימת לרעיון של עקידת יצחק: האדם עוקד את רצונותיו ואת שאיפותיו מפני רצונו של הקב"ה.
ממילא, דווקא מסירות זו היא שהופכת את השנה לשנה בעלת כוח מיוחד.
הגר"ח איידלס הביא גם את דברי מרן הבן איש חי בספר "תורה לשמה", שלפיהם ההסבר של "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים" הוא הטעם שנמסר להמון העם, אך מאחורי הדברים עומד גם טעם פנימי ונסתר.
לפי דבריו, כאשר ראש השנה חל בשבת, השבת עצמה פועלת בעולמות העליונים את אותם תיקונים שפועלת תקיעת השופר.
אותה פעולה של מעבר ממידת הדין למידת הרחמים, שאותה מייחסים לכוחו של השופר, נעשית בשנה כזו מכוחה של שבת קודש עצמה.
"בשנה הזאת לא נריע בתחילתה", סיכם הגר"ח איידלס, "ואנחנו נזכה שבסופה נריע – נריע לצור ישענו".
את דבריו חתם בתפילה כי זכות שמירת השבת תעמוד לעם ישראל בראש השנה, וכי השנה הבאה תהיה שנה של גאולה, סייעתא דשמיא וכתיבה וחתימה טובה.
האזינו לדברים המלאים:
