משפחה שישבה לאכול בסוכה סעודת חול המועד, לאחר הסעודה קיבלה עוד ועוד אורחים שהגיעו לבקרם, ובשלב מסוים קמו לרקוד כדי לשמוח בחג – שמחת בית השואבה. מספר שעות לאחר מכן בני המשפחה הסתפקו אם בירכו ברכת המזון או לא? בחורי הישיבות החלו להביא ספרים, האב חיפש מקורות נוספים, וחלק מבני המשפחה אף התקשרו לבית הוראה. הרב השיב להם כי חלק מהסועדים חייבים לחזור ולברך וחלק לא יברכו שוב – כיצד הדבר יתכן?
שאלה זו שאל הרב נחום נוסבכר בתוכנית 'מועדים לתורה'. מאזין שעלה לשידור הציע תשובה שלפיה מי שאכל שיעור המחייב בברכת המזון מדאורייתא, דהיינו, שאכל ושבע – צריך לחזור ולברך אם אינו זוכר אם בירך, מכיוון שספק דאורייתא לחומרא. הרב נוסבכר עצר והדגיש: "אתה יודע כמה טועים בזה?" לדבריו, רבים סבורים שמי שאכל כביצה כבר חייב בברכת המזון מדאורייתא, אך ההלכה למעשה היא שמי ששבע הוא שחייב מדאורייתא. עוד הובהר כי שיעור השביעה יכול להגיע גם מאכילת דברים נוספים, ולא רק מהלחם.
הרב נוסבכר הדגיש כי אף אם אדם אכל רק כזית לחם ושבע מהבשרים, ובסיום אינו זוכר אם בירך – עליו לחזור ולברך, משום שמדובר בספק דאורייתא ולחומרא. לעומת זאת, אדם שאכל אך לא שבע, ומסופק אם בירך – אינו חוזר ומברך, משום שספק ברכות להקל.
עוד באתר:
תשובה נוספת שהוצגה נוגעת לאדם שאכל ושבע, אך עבר זמן והוא כבר נעשה רעב מחדש: במקרה כזה, לא יברך ברכת המזון, שכן אף אם וודאי זוכר שלא בירך – כבר אינו יכול לברך. הרב סיכם את החלוקה: "זה שאכל ושבע ויש לו ספק, יברך. זה שאכל ולא שבע, ויש לו ספק, לא יברך". בהמשך המאזין העלה אפשרות נוספת: מה הדין כאשר עדים אומרים לאדם אם בירך או לא, והאם עד אחד, לרבות אישה, מספיק לכך – סוגיה שבה דנו הפוסקים.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'מועדים לתורה' ב'קול חי':
