אדם שאכל ושבע אך לא שתה ונשאר צמא, עשוי להיתקל בחילוק הלכתי משמעותי בשאלת החיוב בברכת המזון. הרמ"א מביא דעה לפיה אדם שאכל ושבע אך לא שתה ונשאר צמא, אם הוא מסופק אם בירך ברכת המזון - אינו חוזר לברך, כיוון שחיובו הוא רק מדרבנן. הרב נחום נוסבכר מביא דוגמה המצויה לדבריו אצל בחורי ישיבות ואנשי עסקים: בחור אוכל ארוחת בוקר בחדר האוכל, ושותה את קפה שנמצא בחדרו בקומה השלישית, כאשר הוא מחליט לברך ברכת המזון ולעלות אחר כך לשתות. לדבריו, לפי שיטת הרמ"א יש כאן חשש לשיטת המרדכי שפוסקים כדעת רבי מאיר, ש"ושבעת" מתייחס לשתייה, ולכן מי שלא שתה בסעודה והוא צמא - אינו מתחייב בברכת המזון מדאורייתא.
הרב הוסיף כי לפי אותה שיטה, בחור שאכל ושבע אך היה צמא ולא שתה, שחיובו בברכת המזון הוא מדרבנן. אם בירך במצב הזה, ולאחר מכן עלה לחדר ושתה את הקפה, מתעורר דיון נוסף לגבי חיובו בברכת המזון מדאורייתא על הקפה ששתה. הרב הדגיש: "כמובן שלהלכה לא עושים ככה, אבל לפחות לחוש לשיטות", ולכן מי שצמא צריך להשתדל לשתות במהלך הסעודה ולא להמתין לאחר ברכת המזון. המאזין שעלה לשידור העיר כי לפי מרן השולחן ערוך, גם במצב כזה החיוב נשאר מדאורייתא, והרב אישר והוסיף שגם בדעת הרמ"א אינו בטוח שהספק מוביל עד כדי כך שלא יברך.
הדברים נאמרו במסגרת התוכנית 'מועדים לתורה' עם הרב נחום נוסבכר, כתשובה לשאלה שהציג הרב: כיצד יכול להיות שבני משפחה המסופקים אם ברכו ברכת המזון - חלקם חייבים לחזור ולברך וחלקם לא.
עוד באתר:
בהמשך עלה מאזין אחר והציג תשובה נוספת: אישה שאכלה ושבעה ואינה זוכרת אם בירכה ברכת המזון. הרב חזר על דברי המאזין והדגיש כי למעשה אישה שלא זוכרת אם בירכה ברכת המזון - אינה מברכת, משום שספק אם החיוב שלה מדאורייתא או דרבנן וממילא חל כאן הדין של ספק ברכות להקל. הגמרא מסתפקת אם חיוב ברכת המזון של אישה הוא מדאורייתא או מדרבנן. לצד זאת הובאו דעות אחרות, ובהן שער אפרים, שסובר שאישה שאכלה כדי שביעה והסתפקה אם בירכה - חייבת לברך, וכן הסכים החיי אדם. מנגד, לדעת רבי עקיבא איגר, ה'ברכי יוסף' וה'פרי מגדים', האישה לא תברך מספק.
חילוק נוסף הובא לגבי הלילה הראשון של סוכות. גם אדם שזוכר בוודאות שבירך ברכת המזון, אך אינו זוכר אם אמר "יעלה ויבוא", עשוי להתחייב בברכה נוספת אם מדובר בליל החג, שבו קיים חיוב מיוחד של אכילת כזית.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'מועדים לתורה' ב'קול חי':
