בתוכנית המיוחדת "למקדשך תוב", שהגיש הזמר ובעל המנגן ר' שלמה כהן לזכר האדמו"ר מפיטסבורג בעל ה'תפארת מרדכי' זצ"ל, עלה לשידור הרב שאול לנדא, שהיה במשך שנים אחד מגבאיו ואנשי אמונו הקרובים של הרבי. מי שזכה לראות את הרבי מקרוב כל כך ביקש לתמצת את ייחודו ביכולת נדירה: לרדת אל כל אדם בדיוק במקום שבו הוא נמצא. לדבריו, לא היה הבדל בין גבאי ששהה במחיצתו מדי יום לבין יהודי שפגש אותו לראשונה. הרב לנדא נזכר כיצד לאחר ההסתלקות אמרו ילדים: "אנחנו מרגישים כאילו הלב של עם ישראל נפטר".
אחד הסיפורים המרגשים שסיפר הרב לנדא התרחש כשלוש שנים לפני פטירת הרבי, לקראת השלמת בניין הישיבה הקטנה באשדוד. לאחר מאמצים כבירים וגיוס כספים בארץ ובחו"ל הוקם מבנה מפואר, והרב לנדא הציע לרבי להציב גם בצדו הבולט לעוברים ושבים כיתוב שיזהה את מוסדות פיטסבורג. תשובתו של הרבי הפתיעה אותו: הרבי הסביר שגם הוא והאדריכל חשבו על האפשרות, אולם בעיר פועלים מוסדות וישיבות שעדיין אין להם בניינים משלהם, ולכן לא רצה להבליט את הבניין החדש באופן שעלול לצער אחרים. "צריך להרגיש גם את השני", אמר לו. מבחינת הגבאי, הסיפור הקטן הזה היה תמצית דמותו של רבו – לחשוב לא רק מה נכון עבורו, אלא כיצד הדבר ירגיש אצל הזולת.
השיחה עברה גם אל מאחורי הקלעים של הניגונים שהותיר הרבי. הרב לנדא סיפר כי חלק גדול מהיצירות העמוקות והמרגשות נולד דווקא בשבתות ובימים טובים, ובמיוחד בחג הסוכות – שהיה אהוב במיוחד על האדמו"ר. לדבריו, כאשר הרבי הגיע לביתו בחול המועד הוא היה נכנס מיד לסוכה ונשאר בה כמעט כל הזמן. לעיתים היה לחן נולד באמצע שבת, ובמוצאי היום הקדוש היה צורך לשחזר אותו. לשם כך היה אברך בעל זיכרון מוזיקלי מיוחד שהופקד על זכירת הלחנים שהרבי יצר בשבתות ובחגים. בפעמים אחרות היה הרבי ממשיך לחן תוך כדי נסיעה, מבקש טלפון ומקליט מיד את התנועה החדשה כדי שלא תאבד.
עוד באתר:
אלא שהסיפור המטלטל ביותר נגע לניגון שנולד בשעה של חרדה משפחתית קשה. הרב לנדא סיפר כי היה נוכח כאשר הרבי יצא מביתו עם לחן חדש, בזמן שבתו הייתה במצב רפואי קשה מאוד. הרבי הורחק מבית החולים לאחר שנאמר לו שההכרעה עשויה להימשך בין 24 ל-72 שעות, ובאותן שעות כלל לא ידע מה מצבה. למרות זאת, מתוך הסערה נולד ניגון. כששאלו אותו מאוחר יותר אם מדובר בשיר שנוצר מתוך צער ואבל – במיוחד לאחר שבתו נפטרה למחרת – דחה הרבי את הפרשנות. לדבריו, "זה לא שיר של צער ולא שיר של אבילות, זה שיר של ציפייה ואמונה". הרב לנדא הסביר שהמסר שהרבי הכניס בו היה אמונה מוחלטת וקבלת רצון שמיים: "אנחנו רק בידיים שלך, מה שאתה עושה, אנחנו מקבלים באהבה רבה".
במהלך הראיון נחשף גם הקשר המיוחד בין הרבי לשלמה כהן עצמו. הרב לנדא סיפר על אחד הניגונים שהרבי מסר לכהן לביצוע, ושאל אותו בדיעבד מדוע יצירה מוצלחת כל כך לא נשארה באלבום של החסידות. תשובת הרבי נחרתה בו: לאחר ששמע את הביצוע של שלמה כהן, הרגיש כי הזמר העניק לניגון את ה"פירוש" המלא שלו ולכן השיר ראוי לו. כהן סיפר כי בכל פעם שקיבל לחן מהרבי חש אחריות כבדה לדייק בכוונה וברגש שהונחו בתוכו, וכאשר הרבי היה מביע שביעות רצון מהביצוע – מבחינתו זו הייתה ההוכחה שהצליח להגיע אל המקום שאליו התכוון המלחין.
לסיום ביקש שלמה כהן מאורחו לבחור ניגון אחד שאותו ירצה להשמיע למאזינים, והרב לנדא בחר ביצירה מאוחרת של הרבי, שמקבלת עוצמה מיוחדת בעת שירתה בסעודה שלישית. הוא נזכר כיצד פעם, בעת שהניגון התנגן ברכב, אמר לרבי שהוא חש שהיצירה מגיעה ממקום גבוה במיוחד – "גבוה מעל גבוה", כלשונו, כמעט מעולמות קדומים. תגובתו המרומזת של הרבי חיזקה אצלו את התחושה הזו. כך הסתיים הראיון במקום שבו נפגשו כל הזיכרונות: רגישות לזולת, אמונה גם בשעות הקשות ביותר וניגון שהפך אצל האדמו"ר מפיטסבורג לחלק בלתי נפרד מעבודת ה'.
האזינו לדברים המלאים:
