לאחר השואה היו אנשים שהיה קשה להם לשמוח ולרקוד בשמחת תורה, פנה אליהם רבי אליעזר כהנמן, ראש ישיבת פונוביז', ואמר:
"התנערי מעפר קומי" – כאשר תרנגול מתלכלך בעפר, יש הבדל בין מצב שבו מנקים אותו נוצה-נוצה, דבר שנעשה בקושי ובכאב, לבין מצב שבו התרנגול מנער את עצמו ויוצא ממנו כל הלכלוך, העפר והאבק.
כך בדיוק פועלת השמחה היהודית – יש בה כוח להוציא כל עצב כאשר השמחה מגיעה מהאדם עצמו אל הקדוש ברוך הוא, וכך כל אבק העצב מתנער ללא שצריך לעבוד ולהסיר עצב-עצב.
עוד באתר:
זהו בדיוק ההבדל בין שמחת תורה לשאר מועדי ישראל:
בכל חגי ישראל יש אור גדול, כפי שנאמר: 'וירא אלוקים את האור כי טוב'.
פירש הרבי מקוצק: האור הגדול הוא אור לשפע אינסוף שמתבטא בימים טובים בחגי ישראל, ולכן נאמר "כי טוב" על שם היום טוב.
ואכן בכל חג ויום טוב יש אור גדול כזה, שצריך להחיל ולהחפיץ אותו בחפץ או בפעולת מעשה: בפסח במצה, בסוכות בארבעת המינים ובסוכה, בראש השנה בשופר, וביום הכיפורים בפעולת הצום וכו'.
החג שאין בו שום מצווה מעשית הוא יום שמיני עצרת – שמחת תורה. בו אנחנו לא מורידים את האור אל המעשה, אלא אנחנו מעלים את עצמנו אל האור האלוקי.
בשמחת תורה אנחנו מנערים את עצמנו ומנערים כל אבק גשמי ביחודא שלים, עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא לבד, ללא הפרים של אומות העולם.
בכל חגי ישראל אנחנו כביכול אוחזים במידות ה' יתברך; בשמחת תורה אנחנו אוחזים בו.
(נכתב על פי משנתו של רבי שמואל בורנשטיין בספרו "שם משמואל")
