שלוש שנים אחרי טבח שמחת תורה תשפ"ד, סגן השר ח"כ אלמוג כהן חוזר לרגעים שבהם נלחם במחבלים באופקים, איבד חברים והיה משוכנע שחייו עומדים להסתיים. בריאיון למהדורה המרכזית הערב סיפר כי מכל המראות והקרבות שנחרתו בזיכרונו, רגע אחד ממשיך ללוות אותו במיוחד: "הרגע המשמעותי ביותר זה היה כשהזריקו רימון, שלא התפוצץ. הרגשתי ככה את הסוף". לדבריו, העובדה שהרימון לא התפוצץ היא מבחינתו אחד הנסים של אותו בוקר.
כהן, שלחם באופקים לצד שוטרים ואזרחים, מתקשה גם היום להשתחרר מהמחשבה כיצד האירועים היו יכולים להיראות אילו הכוחות בשטח היו מקבלים התרעה קצרה לפני תחילת המתקפה. "עצם העובדה שהסתירו את המידע הזה מהדרג המדיני, זה אוכל אותי כאבא, כחבר, כלוחם", אמר. "אתה תמיד גם מדמיין, מפנטז יותר נכון, איך היה נראה אותו היום אם היינו מקבלים התרעה של אפילו 20 דקות, רבע שעה לפני. אתה כואב בעיקר על הפספוס של החיים שיכולנו להציל".
לצד תחושת ההחמצה, כהן תיאר את הגבורה שראה מקרוב ואת הלוחמים שרצו לתוך האש אף שהבינו היטב את הסכנה. "אתה גם נזכר באותה גבורה שראיתי של האחים שלי, שממש רצו לתוך האש. באמת, אנשים רצו למותם. ידענו מה הולך לקרות לנו ברחוב הזה, זה לא היה איזו הפתעה". לדבריו, בשלב מסוים של הלחימה הוא כבר תהה היכן הכוחות שאמורים להגיע לסייע: "בינתיים אתה רואה, הגופות נערמות, והחברים, והצעקות, והיריות. זה דברים שהם לא עוזבים את הבן אדם. זה היה מאוד מאוד עצים, זה היה נונסטופ".
עוד באתר:
סגן השר סיפר כי בעיניו קשה להסביר את הישרדותם של רבים מהלוחמים והאזרחים באופקים בלי לדבר על הנסים שחווה שם. לדבריו, מחבלים נוספים שהיו בדרכם לעיר נמנעו מלהגיע לאחר שחבריהם דיווחו בקשר על הלחימה הקשה. "אם הם היו מגיעים, אני בוודאות מוחלטת לא הייתי אצלכם היום. בוודאות מוחלטת, כמוני עוד עשרות אנשים". כהן הזכיר גם את יעקב מלכה, איש רפואת חירום שנכנס לדבריו תחת אש כדי לטפל בפצועים, והוסיף: "היה שם משהו, הערבות ההדדית שהייתה שם בין כולנו. היו ניסים גלויים, באמת יום של ניסים גלויים".
שלוש שנים אחרי, כהן טוען כי למרות השיח הציבורי הקשה, החברה הישראלית השתנתה יותר מכפי שנדמה. "אני לא חושב ששום דבר לא השתנה, אני חושב שדווקא המון השתנה. היום העם הרבה יותר מאוחד", אמר. הוא הצביע גם על ההתעוררות הדתית מאז הטבח: "התעוררות אדירה, התקרבות לדת, לקדוש ברוך הוא. אנשים מניחים תפילין, אנשים מקבלים על עצמם מצוות. אני בעיניי חושב שזה מדהים, כי אני אדם אמוני, וזה באמת באמת מרגש".
השינוי הזה, לדבריו, התרחש גם אצלו באופן אישי. כהן סיפר כי בימים הראשונים שלאחר הטבח התמודד עם משבר אמוני מול ממדי האסון, אך בהמשך התחזקה בו התחושה שניצל בהשגחה. "אתה מתכונן לאבא שבשמיים. אבא שמר עליי באותו יום. בסוף, באמת בלעדיו אני לא הייתי, כי אני יודע את זה. אני גם באמת הרגשתי אותו איתי". לדבריו, בתוך זירת קרב שבה כל תנועה קטנה עלולה הייתה לקבוע מי יחיה ומי ייפגע, התחושה הזאת התעצמה: "הרגשתי ממש מוגן… מה שעברתי שם, באמת ניסים גלויים. פשוט השגחה אלוקית בכל רגע".
האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן:
