טיסת פליי דובאי 1073 מדובאי לתל אביב החלה כעוד טיסת חג שגרתית, עם 182 נוסעים שחזרו לארץ בימי חג הסוכות. בתוך דקות, לפי תיאורו של הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון, היא הפכה לאחד מרגעי האימה הגדולים שנראו בתעופה בשנים האחרונות.
האירוע החל כאשר ילדה בת חמש נזקקה להתפנות במחלקת העסקים. אמה שמעה צעקות ומאבק מתוך תא הטייס, משכה בידו של טייס מחליף שישב בקרבת מקום וביקשה ממנו לבדוק מה מתרחש. כשהדלת נפתחה, נחשף מחזה מבעית: טייס המשנה תקף את הקברניט בסכין וניסה לרסק את המטוס.
על פי התיאור, המטוס צלל יותר מ-16 אלף רגל בתוך 35 שניות. נוסעים קפאו, הצוות היה בהלם, והמטוס נע במהירות ובעוצמה שהיו עלולות לפרק אותו באוויר. ואז התרחשו רגעי הגבורה: ארבעה נוסעים ישראלים פרצו לתא הטייס, השתלטו על התוקף, ואחד מהם, יניב חיון, הצליח למשוך את ההגאים ולייצב את המטוס.
עוד באתר:
הרב ג'ייקובסון מונה בשיעורו שורה של ניסים גלויים: עצם העובדה שהמטוס לא התפרק בצלילה, שהקברניט הפצוע הספיק לשחרר את נעילת הדלת, שהנוסעים הצליחו להיכנס לתא הטייס, ששני טייסים נוספים שהו במקרה במטוס, ושנחיתת החירום הסתיימה ללא אסון המוני.
אבל מעבר לדרמה האווירית, הרב מוצא בסיפור הזה שיעור עמוק לחיים. לדבריו, יש ניסים שאנו רואים ויש ניסים גדולים יותר שאיננו יודעים עליהם כלל. כשאנו אומרים בהלל "הללו את ה' כל גויים… כי גבר עלינו חסדו", דווקא הגויים יודעים לעיתים אילו מזימות תוכננו ונסכלו לפני שהגיעו לידיעתנו.
מכאן הוא עובר אל פרשת בראשית ואל שאלת האחריות היהודית. קין שאל "השומר אחי אנוכי", ואילו יוסף אמר "את אחי אנוכי מבקש". בין שתי האמירות הללו נמצאת כל הבחירה היהודית: האם להישאר במקום הנוח, או לקום ברגע האמת למען אח אחר.
נוסעי המטוס, אומר הרב, לא קמו בבוקר כדי להיות גיבורים. הם לא היו לוחמי קומנדו ולא טייסים מקצועיים. אבל ברגע שבו אחרים קפאו, הם פעלו. זהו המסר של "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".
הנס הגדול בטיסה, אם כן, לא היה רק שהמטוס נחת בשלום. הנס היה שגם בתוך רגע של פחד, נמצאו אנשים שקמו, הסתערו, לקחו אחריות והצילו חיים.
