בפרשה נאמר: "ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". הגמרא במסכת שבת בדף י"ח מספרת בהקשר לפסוק זה, סיפור שלכאורה אינו מובן. רבי זירא פגש את רבי יהודה וראה שדעתו טובה עליו, ויכול היה לשאול אותו שאלות שונות. רבי זירא שאל אותו: מדוע דרך העולם שהעיזים הולכות לפני הכבשים? השיב רבי יהודה: "כבריאת העולם, שקודם בא ערב שהוא חושך ואחר כך בא יום שהוא אור". והעיזים הם בדרך כלל שחורות והכבשים לבנות.
וכתב המהרש"א וכן 'החתם סופר' שאין להבין את הדברים כפשוטם, אלא כמשל על עם ישראל והאומות. המהרש"א כתב שמלכות יוון נמשלה לעז, ואילו ה'חתם סופר' ביאר שהמשל עוסק בבני עשיו, ששרו נקרא שעיר, בעוד ישראל נמשלו לכבשים, ככתוב: "שה פזורה ישראל".
וממילא השאלה בגמרא היא מדוע בני עשיו הולכים בראש – כלומר, מדוע מלכות אדום משעבדת את ישראל ונעשית לראש, ככתוב "היו צריה לראש", ורק לאחר מכן מגיעים הכבשים, שנמשלו לישראל, כלומר הגאולה.
עוד באתר:
על כך משיב רבי יהודה: "כבריאת העולם". כפי שבבריאת העולם נברא תחילה החושך ולאחריו האור, כך הגלות קודמת לגאולה. דווקא לאחר החושך האור ניכר יותר, ולכן לאחר הגלות יהיה ניכר הנס שייעשה לישראל כאשר יינצלו מיד עשיו.
ומוסיף הגאון רבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, כי אצל הגויים הסדר הפוך: תחילה יום ואחר כך לילה, משום שסופם חושך. אצל ישראל הסדר הוא "ויהי ערב ויהי בוקר" – מתחילים בחושך וסופם באור הגדול המזומן לעולם הבא. לכן גם בלילה אנו אומרים: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, ותגלה לנו את האור הגדול".
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
