נותנים הכול בזוגיות ונשארים מתוסכלים? זו הסיבה

אתם נותנים המון בזוגיות, אז למה אתם כל כך מתוסכלים?

אתם משקיעים, מתחשבים, מוותרים, מפרגנים, עושים הכול כדי שיהיה טוב, ובכל זאת משהו בפנים הולך ומתמלא בתסכול, אולי הגיע הזמן לבדוק לא רק כמה אתם נותנים בזוגיות, אלא מה מסתתר בתוך הנתינה שלכם,
בואו נעשה מבחן קצר של כמה שאלות, תענו רק כן או לא, ויכול להיות שתגלו משהו מפתיע על הזוגיות שלכם,

יש משפט שאני שומע לא מעט מזוגות,
אני נותן לה הכול, באמת הכול, אז למה היא לא מעריכה אותי,
אני עושה בשבילו כל כך הרבה, אז למה הוא עדיין מתרחק ממני,
ויש משפט אחד שכמעט תמיד מגיע בשלב מסוים,
"אחרי כל מה שעשיתי בשבילך?!"
אני רוצה להציע לכם משהו קצת אחר,
אל תמשיכו לקרוא את הכתבה הזאת כמו עוד כתבה על זוגיות,
תענו, ממש עכשיו, כן או לא.

שאלה ראשונה, מה קורה כשאתם לא מקבלים בחזרה?
תחשבו על הפעם האחרונה שנתתם משהו לבן או לבת הזוג,
ויתרתם, התאמצתם, פיניתם זמן, קניתם משהו, פרגנתם, הסכמתם למשהו שלא ממש התחשק לכם, לקחתם על עצמכם עוד מטלה, או פשוט נתתם מעצמכם הרבה,
ועכשיו השאלה,
כשאתם נותנים לבן הזוג משהו, ולא מקבלים בחזרה את מה שקיוויתם לקבל, האם זה מתסכל אתכם?
תעצרו שנייה,
כן או לא?

אם עניתם לא, יכול להיות שהכתבה הזאת פחות נוגעת אליכם,
אבל אם עניתם כן, בואו נמשיך.

שאלה שנייה, המשפט הזה מוכר לכם?
כשאתם נותנים ונותנים, ולא מקבלים את מה שרציתם בחזרה, האם עולה בכם לפעמים המשפט,
"אחרי כל מה שאני עושה בשבילך?!"
לא חייבים להגיד אותו בקול,
לפעמים הוא בכלל נשאר בפנים,
אחרי כל מה שאני עושה בבית,
אחרי כל מה שאני נותן לה,
אחרי כל הפעמים שוויתרתי,
אחרי כל מה שאני סופגת ממנו,
אחרי כל ההשקעה שלי בזוגיות הזאת,

וזה בדיוק הרגע שבו אני רוצה לשאול אתכם את השאלה הבאה,
והיא כבר קצת יותר קשה.
עכשיו תענו באמת
נניח שהייתם יודעים מראש,
בוודאות מוחלטת,
שבן הזוג לא יעריך את מה שעשיתם,
לא יחזיר לכם באותה מטבע,
לא ייתן לכם את מה שאתם רוצים,
ואפילו לא יגיד תודה כמו שקיוויתם,
האם עדיין הייתם נותנים את מה שנתתם?
אל תענו מהר,
תענו לעצמכם באמת,
כן או לא?
אם התשובה שלכם עדיין כן, מצוין,
אבל אם פתאום עולה בכם תשובה אחרת,
אם אתם אומרים לעצמכם, רגע, אם הייתי יודע שלא אקבל כלום בחזרה, כנראה שלא הייתי עושה את זה,
יכול להיות שגיליתם עכשיו משהו חשוב מאוד,
אולי זאת לא הייתה רק נתינה,
יכול להיות שכל השנים סיפרתם לעצמכם שאתם נותנים המון בזוגיות,
ויכול להיות שזה אפילו נכון,
אבל בתוך הנתינה שלכם הסתתר עוד משהו,
בקשה.
אני אתחשב בך, כדי שגם את תתחשבי בי,
אני אוותר לך, כדי שבפעם הבאה אתה תוותר לי,
אני אפרגן לך, כדי שתראי אותי,
אני אעשה בשבילך, כדי שתעריך אותי,
אני אתן לך, כדי שתיתן לי.

הבעיה היא לא ברצון לקבל,
ברור שמותר לנו לרצות לקבל בזוגיות,
מותר לי לרצות הערכה, יחס, הקשבה, שותפות, התחשבות,
זוגיות היא מערכת יחסים, ולא בית כלא,
השאלה היא אחרת לגמרי,
האם אני מסוגל להגיד לך בכנות מה אני רוצה ממך, או שאני נותן לך משהו, ואז הופך בשקט את הנתינה שלי לחוב שלך,

החוזה שאף אחד לא חתם עליו
יש לא מעט זוגות שחיים בתוך חוזה זוגי שאף אחד מהם מעולם לא ראה,
אף אחד לא ניסח אותו,
אף אחד לא חתם עליו,
אבל שניהם משלמים עליו מחיר כבד,
החוזה אומר,
אני אעשה בשבילך, ואת תעשי בשבילי,
אני אוותר, ואת תהיי חייבת להעריך,
אני אתן, ואתה תהיה חייב להחזיר,
וכשהצד השני לא עומד בחוזה שהוא בכלל לא ידע שהוא חתם עליו, מגיע התסכול,
ואז אנחנו כועסים,
נפגעים,
מתרחקים,
ולפעמים אפילו מרגישים מנוצלים,
אבל יש כאן שאלה לא פשוטה,
אם הצד השני מעולם לא ביקש ממני לתת את מה שנתתי, ומעולם לא הבטיח לתת בתמורה את מה שרציתי, מי בדיוק יצר את החוב הזה?

כאן מתחילה מובחנות בזוגיות
אחד המבחנים המשמעותיים למובחנות בזוגיות הוא היכולת שלי לקחת אחריות על הנתינה שלי,
אני נותן כי בחרתי לתת,
אני מוותר כי החלטתי שזה נכון לי,
אני מפרגן כי אני רוצה לפרגן,
אני עושה בשבילך כי זאת הבחירה שלי,
ואם אני רוצה ממך משהו, אני יכול להגיד את זה,
לבקש,
לדבר,
לשתף,
ואפילו להתאכזב אם לא קיבלתי,
אבל אני לא צריך להפוך את מה שנתתי לך אתמול לחשבונית שאני מגיש לך היום,
אני בוחר מה אני נותן לך, אבל אני לא הופך את הבחירה שלי לחוב שלך.
זה נשמע כמו שינוי קטן,
בעיניי זה שינוי עצום,
כי ברגע שהנתינה שלי מפסיקה להיות כלי סמוי לקבל משהו ממך, אני מתחיל לפגוש אותך באמת,
לא דרך העסקה שעשיתי איתך בראש,
אלא כאדם נפרד ממני,
שיכול לבחור,
בדיוק כמוני.

ועכשיו תבדקו את עצמכם
אני רוצה להשאיר אתכם עם שאלה אחת,
לא שאלה תיאורטית,
שאלה על הזוגיות שלכם,
אם הייתם יודעים בוודאות שלא תקבלו שום דבר בחזרה, האם עדיין הייתם נותנים את מה שאתם נותנים היום?
כן,
או לא?
ואל תיבהלו אם התשובה היא לא,
המטרה של השאלה הזאת היא לא להאשים אתכם ולא לומר שאתם בני זוג לא טובים,
אלא לזהות איפה מסתתר בתוך הנתינה שלנו חוזה שלא העזנו לדבר עליו,
כי לפעמים הדרך לזוגיות טובה יותר לא מתחילה בעוד נתינה,
אלא דווקא ביכולת להפסיק לתת כדי לקבל,
להתחיל לבחור באמת מה אני רוצה לתת,
ואת מה שאני רוצה לקבל, ללמוד לבקש במילים,

ועכשיו תורכם, כמה מהשאלות בכתבה תפסו אתכם, ובשאלה האחרונה, מה עניתם לעצמכם, כן או לא?
כתבו לי מה גיליתם.