לא פעם ששואלים ילד למה התנהגת בצורה שלא הולמת אותך הוא עונה: "הייתי לחוץ".
ואם נודה על האמת, גם כשאנחנו גדלים המלל מחליף את עצמו ל"הייתי עמוס", וכך אנחנו מקבלים החלטות שגויות ונהפכים לרסיסי אדם כאלו שההחלטות שלנו מפזרות את עצמנו כאילו אנחנו כמה בני אדם.
יתירה מכך: גם בלימוד התורה יש ארבעים ושמונה קניינים, אדם לא יכול לחיות בצורה חד מימדית ולהשקיע רק בהתמדה במהלך בלבד אלא השילוב של כל המעלות הם יוצרים אדם גדול בתורה.
עוד באתר:
רבינו בחיי בחובת הלבבות עומד על שורש הבעיה ומתמצת אותה לתפילה אחת פשוטה: "כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה מתפלל: "המקום יצילני מפיזור הנפש"
זהו בדיוק בריאת העולם שמים וארץ מול תהו ובהו:
הקדוש ברוך הוא נתן לאדם הרבה סוגי כוחות, מעלות ויכולות, אבל רק השילוב ביניהן מביא את האדם לצורת אדם ולשלמות.
כל המעלות נכללות ב'מוח והלב' כאשר המוח והלב מדברים ומקשיבים זה לזה בשיתוף פעולה.
שלמות האדם היא יישוב הדעת, גם בגלל אמונה ובטחון אבל גם בגלל חשיבות האדם מצד צלם האלוקים וצורת האדם שבו.
האדם הוא עולם קטן, כזה שבריאת ה'שמים והארץ' הם ה'מוח והלב', ולכן כאשר הארץ-הלב והרגש פועלים לבד אזי יש 'תהו ובהו' וחושך על פני תהום, וכן להפך.
העבודה הרוחנית של כל אדם היא לשלב את השמים והארץ וכך להרחיק מעצמו את התהו ובהו.
לכן נברא האדם יחידי בשביל שנאמר 'בשבילי נברא העולם', וגם כאשר התרבתה האנושות והתרחבה לממדים גדולים, היא איננה מרקם אנושי אחיד, אלא אוסף של יחידים כלומר כל אחד מבטא את השלמות והשילוב של שמיים וארץ, מוח ולב, באור אלוקי ייחודי המיוחד רק לו.
מסיבה זו קבלת החלטות טובה היא שמירה על יישוב הדעת ורוגע הנפש רגע אחד לפני קבלת ההחלטה..
זהו הביאור בדברי האר"י הקדוש: כי אם האדם הראשון היה מחכה לשבת הוא לא היה חוטא, כי ההמתנה והסבלנות מביאה ליישוב הדעת, והתהו ובהו לפיזור הנפש שגורם לאדם לחטוא.
כפי שהאדם הראשון היה צריך לבחור ולהתחבר לבריאת השמים והארץ ולא לתהו ובהו, כך גם עלינו מוטל ליצור שילוב של יישוב הדעת.
בכל פעם שאנחנו בוחרים ביישוב הדעת אנחנו בוראים בתוכנו שמים וארץ.
נכתב על פי משנתו של השם משמואל לפרשת בראשית
