צה"ל נערך לדילול משמעותי של הכוחות ביישובי עוטף עזה מיד לאחר הבחירות. על פי פרסום בתאגיד השידור, החל מיום חמישי, 29 באוקטובר, יוצבו חיילי מילואים רק ביישובים הנמצאים עד ארבעה קילומטרים מגבול רצועת עזה.
המשמעות המעשית של ההחלטה היא שחרור עשרות לוחמי מילואים, ובהם גם כאלה שמוצבים כיום ביישובי העוטף. ביישובים המרוחקים יותר מהגבול, ההגנה תתבסס על הרבש"צים ועל כיתות הכוננות, ללא נוכחות צבאית קבועה בתוך היישוב.
לפי הדיווח, ההחלטה התקבלה בחטיבת המבצעים בצה"ל, כחלק משינוי פריסת הכוחות לאחר הבחירות. אנשי ביטחון בעוטף שנחשפו לתוכנית אומרים כי ביישובים הסמוכים לגבול יגויסו למילואים תושבים במסגרת ההגנה המרחבית, ובמקרה הצורך יגיע תגבור של חיילים מסופחים.
עוד באתר:
אלא שבעוטף חוששים כי בפועל, על רקע הניסיון של צה"ל לצמצם את תופעת המסופחים ולהגביל את ימי המילואים, ההגנה על היישובים לא תהיה מספקת. לפי הדיווח, תושבי העוטף לא עודכנו באופן מסודר על השינוי, והם דורשים מפיקוד הדרום תשובות ושקיפות.
הפרסום הבוקר מצטרף לחשיפת אמס מהשבוע שעבר, שלפיה צה"ל הכפיל בשנים האחרונות את מערך כיתות הכוננות, בעקבות לקחי טבח שמחת תורה. לפי הנתונים שנמסרו לאמס, ערב הטבח מנה המערך שבאחריות צה"ל כ-7,000 לוחמים, וכיום מספרם נושק ל-14 אלף בכ-450 יישובים ברחבי הארץ.
באותה חשיפה נמסר כי צה"ל מכין את כיתות הכוננות לתרחישים רחבים בהרבה מבעבר: לא רק מתן מענה ראשוני עד להגעת הצבא, אלא גם פשיטה של מחבלים על יישוב, חדירה למספר מוקדים ופגיעה בנכסים חיוניים ובאזרחים.
גורמים במערכת הביטחון אמרו לאמס כי בתרחיש של חדירה רחבה, הציפייה היא שכוחות צה"ל יגיעו בתוך כמה שעות. לכן כיתות הכוננות מקבלות כיום כוח אדם, תחמושת וציוד שנועדו לאפשר להן להחזיק את היישוב ולהילחם באופן עצמאי עד להגעת הכוחות.
14 אלף לוחמים ביישובים: המהפכה בכיתות הכוננות נחשפת
עם זאת, במערכת הביטחון הדגישו כי אין כוונה להפוך את כיתות הכוננות לתחליף לצה"ל. מערך הכוחות המגן על הגבולות השתנה מאז 6 באוקטובר 2023, וכיתת הכוננות נתפסת כחלק ממערך ההגנה הכולל. אלא שלקחי הטבח מחייבים אותה להיות מסוגלת לפעול לבדה בשעות הראשונות, אם הסיוע הצבאי מתעכב.
עוד נחשף באמס כי צה"ל כבר אינו מסתמך רק על מרחק היישוב מהגבול כדי לקבוע את רמת הסיכון. בעקבות החדירה גם ליישובים עורפיים, נקבעה שיטת סיווג חדשה הכוללת ארבע רמות ומתבססת על שורת משתנים: גודל היישוב, מרחקו מהגבול, האיום הנשקף לו, ההיסטוריה הביטחונית בגזרה והמרחק מכוח צבאי זמין.
הדיווח החדש על דילול כוחות בעוטף מעמיד את השינוי הזה במבחן מעשי. מצד אחד, בצה"ל מבקשים להתאים את פריסת הכוחות, לצמצם עומס על מערך המילואים ולבסס יותר אחריות מקומית. מצד שני, בעוטף מתקשים לקבל מצב שבו שלוש שנים אחרי הטבח, יישובים שלמים יישארו ללא נוכחות צבאית קבועה.
באמס נציין כי גם אם כיתות הכוננות התחזקו משמעותית, נשאלת השאלה האם נכון להעביר אליהן משקל ביטחוני גדול כל כך דווקא בגזרה שבה נצרבו הלקחים הקשים ביותר. כיתות הכוננות הן מרכיב חיוני בהגנת היישובים, אך הן אינן אמורות להפוך לקו ההגנה היחיד בין התושבים לבין האיום שמעבר לגדר.
ואחרי כל זאת, עיניהם של ישראל נשואות לאביהם שבשמיים, שיושיענו ויצילנו מכל צרה וצוקה; ואם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.
