"ברגע שסיימתי סוף סוף את לימודיי, סגרתי את הגמרא, וזהו. אמרתי לעצמי: גמרא זה לא בשבילי". את הווידוי הזה השמיע איש התקשורת ידידיה מאיר, מי שהפך בשנים האחרונות לאחד המעודדים הבולטים של לימוד הדף היומי. אלא שמאחורי ההתלהבות הגדולה מסתתר סיפור אישי על חוויות לימוד קשות, שנים של ריחוק מהגמרא ומהפך שהתרחש רק בגיל 40.
בריאיון לאריאל ברמן בתוכנית 'מגזין הצהריים' ב'קול חי', במסגרת פינת 'החדשות הטובות' לציון יום ההילולה של הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, סיפר מאיר כיצד דווקא מפעל הדף היומי החזיר אותו אל הגמרא, לאחר שכבר השתכנע שלימוד כזה אינו מתאים לו.
"הטריגר שלי היה כתב רש"י"
עוד באתר:
מאיר סיפר כי במשך שנים נשא עמו זיכרונות לא נעימים מתקופת לימודיו בבית הספר ובישיבה.
"החוויה שלי מהלימודים בישיבה, בבית הספר, הייתה כל כך שלילית", אמר. לדבריו, אפילו המראה של כתב רש"י עורר בו תחושות קשות והזכיר לו את חוויות הלימוד מהעבר.
המפנה הגיע כשהיה בן 40. באותה תקופה למדו במסגרת הדף היומי את מסכת סוכה, שעוררה בו דווקא זיכרונות נעימים מילדותו: ציורי סוכות, משניות מבוארות והמחשות שלמד בבית הספר.
"אמרתי, מסכת סוכה נלמד", שחזר. מה שהחל כניסיון נקודתי הפך להרגל יומיומי, ובסופו של דבר הביא אותו לסיום הש"ס כולו.
מאיר סיפר כי עד היום הוא נעזר בגמרא המבוארת של שוטנשטיין, וקורא את הביאור באותיות מרובעות ומנוקדות, משום שכתב רש"י עדיין קשה לו.
קבוצת הוואטסאפ ששמה "חובות בדף היומי"
ומה קורה כשמפספסים יום לימוד? מאיר חשף שיטה פשוטה שמאפשרת לו להמשיך גם בתקופות עמוסות.
"יש לי קבוצה עם עצמי, שנקראת 'חובות בדף היומי'", סיפר.
לדבריו, כאשר הוא מחמיץ דף, הוא רושם לעצמו את החוב וממשיך ללמוד את הדף של אותו יום יחד עם כלל הלומדים. את הדפים שהחסיר הוא משלים בהמשך.
"העיקרון זה להמשיך הלאה", הדגיש. במקום לעצור את רצף הלימוד עד להשלמת כל החובות, הוא מקפיד להישאר במסלול המשותף.
לדבריו, זהו אחד מסודות ההצלחה של תקנת רבי מאיר שפירא: הידיעה שבאותו יום יהודים רבים ברחבי העולם לומדים יחד את אותו דף.
"יש אנשים שהתייאשו מהלימוד"
בהמשך השיחה ב'קול חי' התייחס מאיר למהפכת הנגשת הגמרא בשנים האחרונות, ושיבח בין היתר את מפעל השיעורים של הרב אלי סטפנסקי.
לדבריו, ההומור, ההמחשות והאווירה החווייתית בשיעורים מצליחים להחזיר ללימוד גם אנשים שהתמודדו בעבר עם קשיי קשב ועם חוויות לימוד שליליות.
הוא הסביר כי יש הבדל בין אדם שמעולם לא הכיר את הגמרא לבין אדם שניסה ללמוד בעבר והשתכנע שאינו מסוגל.
כאשר דווקא האדם השני מגלה שהוא יכול ללמוד ולהתמיד, מדובר עבורו בשינוי עמוק במיוחד.
המסר לנשים: לעודד, אבל לא ללחוץ
לאחר שהרב נפתלי וסרמן הדגיש בריאיון קודם את חלקן של הנשים בעידוד לימוד התורה, ביקש מאיר להוסיף הסתייגות חשובה.
"לאשתי יש חלק גדול בלימוד שלי ובסיומים, אבל לא ללחוץ", אמר.
לדבריו, לחץ מצד בני המשפחה עלול להחזיר אדם לחוויות הלא נעימות שחווה בעבר במסגרת הלימודים. במקום זאת, הציע לאפשר ללומד לבנות את ההרגל בעצמו, לצד עידוד ותפילה להצלחתו.
"פתאום אני אומר: הנה, אני המתמיד הזה"
לקראת סיום הריאיון סיפר מאיר כי כיום, כשהוא מוצא את עצמו לומד דף גמרא ביום שישי או במוצאי שבת, הוא מתקשה לפעמים להאמין לשינוי שעבר.
"פתאום אני אומר, הנה, אני המתמיד הזה. חשבתי שאני לא יכול, אבל אני יכול עם דף אחד בכל יום".
לדבריו, השינוי השפיע גם על הדרך שבה הוא מתבונן בחוויות העבר ובאנשי החינוך שליוו אותו.
"אנחנו הרבה פעמים גם סוגרים חשבונות עם המורים שלנו, עם המנהלים שלנו", אמר, ותהה מדוע להמשיך לשאת את הכעסים הללו גם שנים לאחר מכן, כאשר אפשר לפתוח דף חדש.
וכשהוא נשאל מדוע חשוב לו כל כך לעודד אחרים להצטרף לדף היומי, השיב בפשטות: "כשמישהו ומשהו שינה את חייך, באמת, במשהו שחשבת שכבר לא בשבילי, לא בגלגול הזה, אז אתה רוצה שעוד אנשים יגלו את מה שאתה חווית".
האזינו לראיון המלא מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי':
