סוגי האנשים בעולם נחלקים לשניים:
האחד הוא אנשי הרוח, חושבים, נוסעים בכוונה, בטהרה ובזכות, אך לא תמיד המעשה שלם מבחינה טכנית ומעשית. לפעמים דווקא אצל בעלי המחשבה המעשה הטכני איננו שלם.
והשני הוא אנשי המעשה, יודעים לעשות כל מעשה בשלמות, בלי חיסרון ופגם, אך נחסרה להם כוונת הלב.
עוד באתר:
המעשים יכולים להיות שלמים, אבל אם אין את הרצון ואין את הכוונה, חסר בקרבה להשם יתברך ובעשיית רצון ה', שהרי "רחמנא ליבא בעי".
וכן להיפך: צריך שגם המעשה יהיה שלם, ולא רק המחשבה.
התכלית המבוקשת היא 'שלמות', גם במחשבה וגם במעשה, בדיוק כמו שפעל אברהם אבינו:
לוט היה דומה בקלסתר פניו לאברהם אבינו וכן במעשיו, כפי שרואים בהכנסת האורחים בסדום, אבל ללוט היה חסר בכוונה וברצון לשם שמיים.
אברהם אבינו, לעומת לוט, עשה את כל מעשיו לשם שמיים, ועשה זאת בכוונה וברצון לשם ה' יתברך.
הדרך לדעת האם המעשים הם לשם שמיים או שהאדם פועל להנאת עצמו, היא קיום המעשים גם כאשר לא מבינים אותם, במסירות נפש.
כאשר אדם פועל ועושה מעשה גם כאשר הוא לא מבין, אזי זו בחינה של מסירות נפש, כי הוא מבטל את דעתו למען ה' יתברך.
אברהם אבינו ראה וידע כי מלוט ייצאו עמון ומואב שנלחמו כנגד עם ישראל בכניסתם לארץ, אך פעל להצילו כי ראה שזהו רצון ה' יתברך.
לכן מלכי צדק, מלך שלם, אמר "הרימותי ידי אל ה' אל עליון", כי מלכי צדק מלך שלם ראה כיצד אברהם אבינו עושה מסירות נפש רוחנית ופיזית ומקריב למען השם יתברך, והבין שהמעשה היה מעשה שלם.
ועוד משהו: כאשר אדם פועל ועושה, בין ברוחניות ובין בגשמיות, מעשה שלם, גם בכוונה וגם במעשה, הוא מייחד את ה' יתברך ששמו יהיה שלם.
הקדוש ברוך הוא ייחד את שמו יתברך על אברהם אבינו, כי אברהם אבינו עשה מעשים שלמים למען קדושת ה' יתברך.
נכתב על פי משנתו של רבי מרדכי יוסף לייטנר בספרו מי השלוח לפרשת לך לך וזה לשונו:
"כי לוט היה חכם ודומה בקלסתר פנים לאברהם היינו בכל הענינים עשה מעשים כמו אברהם, ועל המעשה לא היה ניכר שום חילוק בינו לבין אברהם, אך הש"י בעצמו צפה והריח את מעשיו שאינם טובים ושלח הערה בלב אברהם שיפרד מעליו ולא ישגיח על חכמתו ועל מעשיו"
