בודדים מבינים באמת את החיסכון הפנסיוני שלהם. אפילו את הנתון הפשוט של כמה כסף אנחנו מפרישים לפנסיה ואיך – מעטים מבינים.
שיעורי ההפקדה לפנסיה נעים בין 17.5% ל–22.8% מהשכר. גם השיעורים המוזרים האלה מורכבים משלושה רכיבים: שיעור הפרשת העובד מהשכר שלו לפנסיה, שיעור הפרשת המעביד לחיסכון של העובד, ושיעור ההפרשה של המעביד לרכיב הפיצויים של החיסכון הפנסיוני.
הרכיב האחרון שהוזכר – הפיצויים הוא ככל הנראה אחת מנקודות התורפה הקשות של החיסכון הפנסיוני בישראל:
עוד באתר:
6%–8.3% מהשכר – מופרש על ידי המעביד ונועד להגן על העובד במקרה של פיטורים או החלפת עבודה. המוסכמה היא שרכיב הפיצויים שייך לעובד, בין אם בחר להתפטר ובין אם פוטר. יחד עם דמי האבטלה, נועדו הפיצויים לסייע לעובדים חסרי תעסוקה עד שימצאו מקום עבודה חדש.
רק שבעוד שאת דמי האבטלה משלמת המדינה, את רכיב הפיצויים שמסתכם לרוב בכשליש מסך החיסכון הפנסיוני – העובד משלם לעצמו – הוא צורך אותו מתוך החיסכון הפנסיוני שלו. כך שמי שמושך את כספי הפיצויים במקרה של פיטורים או התפטרות, מוחק לעצמו בשניה שליש מהפנסיה בלי ששם ליבו לכך.
כאמור, מניתוח שערכה חברת הביטוח 'מגדל' לפני שנתיים, עלה כי בממוצע החוסכים מושכים כמחצית מכספי הפיצויים הנצברים לזכותם, ועקב כך פוגעים בקצבת הפנסיה שלהם ב–25%. זהו נזק ניכר לחיסכון הפנסיוני, שהחוסכים גורמים לעצמם.
עד שתתקבל החלטה בקרב גורמי הפיקוח במשרד האוצר אם יש לשנות את מבנה המשיכה של כספי הפיצויים, ב'דה מרקר' מציעים ליישם את ההמלצות המתגבשות כבר כיום:
1. לא למשוך את כספי הפיצויים, אלא אם באמת זקוקים להם למחיה.
2. מי שסובל מאבטלה ממושכת ונזקק לפיצויים לשם מחיה – עדיף שימשוך את הפיצויים בדרך של קצבה חודשית. כדאי למשוך כמה שפחות מהכסף עד למציאת עבודה חדשה.
3. בכל מקרה, לא להתפתות למשיכת כספי פיצויים לשם צריכה שוטפת, וגם לא כדי לפרוע את הלוואת המשכנתא. אחרת, הפגיעה בחיסכון הפנסיוני כשנגיע לגיל הפרישה תהיה קשה במיוחד.
4. גם את קרנות ההשתלמות מומלץ למשוך רק בלית ברירה. גם כספי הפיצויים וגם קרנות ההשתלמות מקבלים הטבות מס שונות (בעיקר פטור ממס רווחי הון) – וחבל לאבד אותן.
