התפתחות משמעותית נרשמה הבוקר (רביעי) במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר השופט משה בר-עם הציב בפני הפרקליטות שאלה נוקבת: האם ניתן להתעלם מעדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, על פעולות חקירה שבוצעו ללא אישורו? הדברים נאמרו בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך דיון בבקשת ההגנה להרחיב את חקירתו של מנדלבליט מעבר לסוגיית האישורים שניתנו לחקירת ראש הממשלה.
במוקד העימות עמדה התנגדותה של התובעת יהודית תירוש לאפשר לסנגורים לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו להגשת כתב האישום. השופט בר-עם הבהיר כי הנסיבות השתנו לאחר שמנדלבליט כבר מסר עדות מפורטת. "הוא העיד, שמענו אותו ולפי גרסתו יש דברים שלכאורה רלוונטיים על הגנה מן הצדק", אמר השופט. בהמשך הוסיף: "אני לא בטוח מכוח אחריות מוגברת שבית משפט יכול להתעלם מגרסה שמעיד על פעולות לא חוקיות שלא אישר, שאי אפשר להתעלם מהן".
תירוש, המשנה לפרקליט המדינה וממנהלות צוות התביעה, טענה כי אין להפוך את חקירת היועץ המשפטי לשעבר לבחינה כוללת של עבודת הפרקליטות. לדבריה, היועץ מסתמך על צוותים מקצועיים הבוחנים חומרי חקירה רבים, ואין לצפות ממנו להכיר אישית כל מסמך. "דווקא חובת בית המשפט היא מוגברת יותר מרגע שנפתחה דלת, לצמצם אותה ולתחום לדברים נחוצים ביותר", אמרה, והזהירה מפני יצירת תקדים שירחיב חקירות דומות גם בתיקים אחרים.
עוד באתר:
אלא שבר-עם התקשה לקבל את הטענה שלפיה יש להתייחס לעדות מנדלבליט כאל עניין טכני בלבד. כאשר התובעת ביקשה להבחין בין אישורי החקירה לבין השיקולים הפנימיים של מערכת האכיפה, השיב השופט: "הוא העיד אבל!". בהמשך הדגיש: "יש חזקות, אבל הוא העיד, שמענו דברים לפי היועץ שלכאורה מציקים".
סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, טען מנגד כי עדות מנדלבליט מחייבת בירור מקיף של התנהלות החוקרים והפרקליטים. לדבריו, מסמכים שהגיעו לידי ההגנה מלמדים כי היועץ לשעבר קיבל בזמן אמת תשובות שלפיהן לא הופעלו לחצים פסולים על עדים ולא נעשו ניסיונות להשפיע על ייצוגם המשפטי. חדד הדגיש כי ראיות שהתגלו בהמשך מציגות תמונה אחרת: "אנחנו רואים היום התשובות האלה לא נכונות לשיטתנו".
הוויכוח הנוכחי מגיע לאחר כמה ימי עדות שבהם נבחנה מידת הפיקוח שהפעיל מנדלבליט על החקירות. באחת הישיבות הקודמות סיפר כי האזנת סתר לנתן אשל, שהיה מקורב לנתניהו, בוצעה ללא אישורו ועוררה את כעסו. הוא הסביר כי לא דרש לאשר מראש כל פעולת חקירה, אך ציפה לקבל לאישורו פעולות מרכזיות הנוגעות לראש הממשלה. השופט בר-עם תהה כיצד אמורים החוקרים להבחין בין פעולות המותרות במסגרת אישור כללי לבין פעולות המחייבות אישור נוסף.
ברקע עומדת הוראת סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה, הקובעת כי פתיחת חקירה פלילית נגד ראש ממשלה מחייבת את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. ההגנה מבקשת לבחון אם פעולות שבוצעו ללא אישור מתאים פגעו בתקינות ההליך, ואם ניתן לבסס על כך טענה של הגנה מן הצדק. הפרקליטות מצדה טוענת כי אפשר לברר טענות כאלה באמצעות חומרי החקירה ועדויות החוקרים, בלי להרחיב את חקירתו של מי שעמד בראש התביעה הכללית.
בתום חילופי הדברים יצאו השופטים להפסקה לצורך בחינת המחלוקת. להחלטתם עשויה להיות השפעה על היקף השאלות שיופנו בהמשך למנדלבליט ועל יכולתה של ההגנה לבסס את טענותיה בדבר פגמים בחקירה. השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא עד כמה יאפשר בית המשפט לבחון את המידע שהגיע ליועץ לשעבר ואת ההחלטות שהתקבלו על בסיסו.
